תשובה מאהבה חלק א · חלק צ״ח סימן ג׳

עוד נלע"ד ליישב קושי' הנ"ל לפי שנוייא קמא דהכא עיקר והתם איידי דתנא שאר פסולין כו' איך מסיק התלמודא בזבחים דנקט לשון דיעבד בשאר פסולין משום טמא במוקדשין אחרי שטמא במוקדשי' גופי' איידי דשאר פסולין כי בר מן דין צריכין להבין ולהשכיל איך קאמר התלמודא הכא עיקר דטמא במוקדשין והתם איידי כו' הא העיקר חסר מן הספר דבכל המשנה דהכל שוחטין לא נזכר שום דבר מטמא במוקדשין ולולא שמצא רבה ב"ע המתני' דזבחים אשר שם נאמר כל הפסולים ששחטו כו' שהשחיטה כשרה כו' ובטמאי' כו' לא הוי מוקי המתני' דשחיטת חולין דשחיטתן כשרה בטמא במוקדשין אלא אחר שראה והבט שם מן הזבחים דטמא במוקדשין ששחט בדיעבד שחיטתו כשרה והי' מוקי גם מתני' דהכא על גוונא דאי הכל שוחטין טמא בחולין ושחיטתן כשרה בטמא במוקדשי' אבל לומר בחולין הוא לך העיקר ובקדשי' איידי כו' הוא דבר רחוק ויראה לפמ"ש תוספות ד"ה שמא יגע בבשר וא"ת אמאי לא קאמר דלא ישחוט משום דלמא אתי לימשך בפנים כו' א"נ נקט הכא שמא יגע בבשר משום דבעי למימר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי עכ"ל פי' ואי הוה הטעם משום דלמא אתי לאמשוכי בפנים הל"ל דלכתחלה לא ישחוט אבל מדאשמעינן דשחיטתן כשרה בדיעבד ע"כ הטעם משום שמא יגע והשתא אם שחט ואמר ברי שלא נגעתי שחיטתו כשרה ומהרמ"ל הוסיף דגם לא יתיישב עלה וכל ששחטו כו' ומעתה ילה"ק מאי פריך התלמודא האי טמא במוקדשין מהכא נפקא מהתם נפקא כו' דלמא התם היא לכך טמא במוקדשין לא ישחוט לכתחלה דלמא אתי למשך בפנים כקושי' תוספות אבל משום שמא יגיע ל"ח ואם שחט אין שואלין אותו כלל אם נגע כמ"ש הרמב"ם (פ"א מה"ל פסולי המוקדשי' הל' א') דטמא במוקדשי' לכתחלה לא ישחוט ואם עבר ושחט הזבח כשר ולא הזכיר ששואלין אותו כדמסיק הכא בשמעתין (ועיין מ"ש מורי הגאון נ"ע בס' נ"ב חלק י"ד סימן ד') וא"ל התם כתירוץ תוספות דהכא מדנקט התנא שם כל הפסולים ששחטו דבדיעבד שחיטתן כשרה דהל"ל דלכתחלה לא ישחטו וממילא ידעיגן דמטעם דלמא אתי לאמשוכי בפנים כשרה השחיטה בדיעבד ומדלא נקט הכי ש"מ הטעם משום שמא יגע בבשר זה אינו דהתם התנא קא חשיב שאר פסולי' בקדשי' כמו נשים זרים ועבדים אשר המה מותרי' אף לכתחלה לשחוט ואיך אפשר לתנא לנקוט לישנא דשקרי דהמה אסורים לכתחלה לשחוט ומשתעי התנא בלישנא דחוכמתא ששחיטתן כשרה דיעבד ובזה כלן שוין אף אותן שמותרין לשחוט לכתחלה מה דנקט לשון דיעבד בכלן איידי דטמא במוקדשי' כדמסיק שם אבל הכא במשנתינו בחולין דהתנא לא זכר משאר פסולין כלל יפה כתבו תוס' דאי הוי טעמא דתנא דידן משום דלמא אתי לאמשוכי לא הל"ל למימר אלא דאסור לכתחלה לשחוט גם לא יתיישב שפיר וכלן ששחטו ואחרים רואין כו' כמ"ש מהרמ"ל אע"כ דאתי לאשמעינן הטעם משום שמא יגע בבשר ואם אמר ברי לי שלא נגעתי השחיטה כשרה א"כ מאי פריך מהכא נפקא מהתם נפקא הא מהתם לא נפקא טעם זה.