תשובה מאהבה חלק א · חלק צ״ז סימן א׳

ואחרי אשר בארתי קודש דעת קדושי' הרמב"ן והר"ן הנ"ל בדעת הרי"ף עוד ידי נטוי' מה שנלע"ד עם ביאור דברי תוס' (ברכות מ"ט ע"ב) ד"ה אי בעי אכיל וי"ל דה"פ שא"צ לאכול בסוכה אם לא ירצה אבל בשביל י"ט צריך לאכול וא"ת מנ"מ אם צריך לאכול בשביל י"ט או בשביל סוכו' ומיהו אומר ר"י דנ"מ כגון שירדו הגשמי' עכ"ל כל הרואה דברי תוס' הללו ישתומם על המראה שתמהו מנ"מ אם צריך לאכול בשביל י"ט או בשביל סוכה איך לא דקדקו רבותינו מכזית ועד כביצה דהא הם עצמן הקדימו דבי"ט מחויב לאכול פת שחייב בהמ"ז והיינו כזית ושעור לאכול בסוכה הוא כביצה וכן תירץ הר"ן (סוכה כ"ז א') להדי' ודוחק לומר דתוס' כתבו דבריהם אליבא דר"י ור"צ דס"ל גם בהמ"ז שיעורו כביצה (ועיין תוס' יומא ע"ט ע"א בתוס' ד"ה ולא בירך) וא"כ לדידהו אין נ"מ אלא כגון שירדו הגשמים כו' ז"א די"ל דאינהו סברי כד' אליעזר (פסחי' ס"ח ע"ב ביצה ט"ו) דאמר שמחת י"ט רשות ואין חובה כלל בי"ט דמה שאמרו (ברכות שם שם) שבתות וי"ט לא סגי דלא אכל היינו אליבא דר"י דס"ל חלקוהו חציו לה' וחציו לכם ועיקר אכילה הוא לחם אבל אי שמחת י"ט רשות אין ה"נ דגם בי"ט א"צ לחזור בבהמ"ז כמו בר"ח וכ"כ הרא"ש שם להדיא עייש"ה אמנם י"ל תוס' ס"ל כשטת הר"ר אביגדור (שמביא בעל אלי' רבא סי' תרל"ט ס"ק י"א) דאכילת עראי דשבת וי"ט חשיב קבע ותמה עליו בעל אלי' רבא א"כ מאי פריך הש"ס (סוכה כ"ו ע"ב) מעשה לסתור דלמא מעשה דריב"ז ור"ג הי' בי"ט וחשיב קבע ולכך אמרו העלום לסוכה ובאמת קושיתו לק"מ דהא דאמר הר"ר אביגדור אכילת עראי דשבת וי"ט חשיב קבע היינו דוקא כזית פת שחייב עליו בהמ"ז והך מעשה דריב"ז ור"ג בפירות הי' ולא חשיב קבע אפי' בשבת וי"ט וא"כ לשטת הר"ר אביגדור שפיר כ' תוס' מנ"מ אם צריך לאכול בשביל י"ט או בשביל סוכה מה גם שא"צ לאכול בי"ט אלא כזית הא הי"ט משוי לי' קבע.