תשובה מאהבה חלק א · חלק פ״ז סימן ט׳

הנה אם מעשר כספים דאוריית' או דרבנן דעת הב"ח דאפילו מדרבנן ליתא וכן דעת תשובות פני יהושע סימן בי"ת ועיין שאילת יעב"ץ סימן פ"ד בהג"ה ועיין באר יעקב בי"ד סימן של"א בט"ז הנ"ל והנה לדעת הגאון מוהר"ד אופנהיים אב"ד בק"ק פראג זצלה"ה יש למעשר כספים סמך מן התורה מעשר תעשר עפ"י הספרי מובא בתוספות (תענית ט' א') ועכ"פ דרבנן כמבואר בשו"ת חות יאיר סי' רנ"ד דף רי"ב ע"א ובעל ח"י מסכים עם הב"ח שאינו אפי' מדרבנן כמבואר שם דף רי"ג ע"א והעלה בעל ח"י שם דתקנת אושא מדברת מענין צדקה ולא מענין מעשר (אולי לא ראה דברי הט"ז בסימן של"א הנ"ל דאל"כ לא הי' כותב כן או הי' משיג עליו וגם דברי הפרישה נעלם ממנו שכתב מעשר כספים הם מדרבנן עיין עליו בסימן ר"מ בשם תוס' ובשם מהר"מ ועיין מ"ש לקמן בס"ד) וראייתו היא מהרמב"ם והטור וכל הפוסקי' הזכירו דין זה ותקנה זו בהל' צדקה וסתר בזה דעת הגאון מהר"ד הנ"ל שנמשך בב"ח אשר נעלם מעיני הב"ח דברי תוספות ממס' תענית הנ"ל וע"ז הכה השואל באלפיו ודוד ברבבותיו ואחר המחילה מכבוד גאוני ארץ הנ"ל אמינא כי גם מהם נעלמו דברי מהר"מ רוטנבורג דפוס פראג סימן ע"ד וז"ל מעות מעשר יראה אחרי שהחזיקו לתתם לעניים אין לשנותן למצוה אחרת דנראה כגוזל עניים דאעפ"י שאינו מן התורה אלא מנהג הא קיימ"ל דברים המותרי' ואחרים נוהגין בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר לא יחל דברו ולא יחל מדרבנן כדאית' פרק אלו נדרים ולא דמי להא דריש פ"ק דערכין ישראל שהתנדב נר ומנורה לב"ה מותר לשנותה למצוה אחרת דש"ה דאידי ואידי מצוה לגבוה אבל מעות מעשר כספים כבר זכו בה עניים ע"י מנהג שכך נהגו כל הגולה ואין לשנות למצוה אחרת שאין לעניים צורך בהן דתנן פ"ב דשקלי' מותר עניים לעניים עכ"ל הרי שמהר"מ הזכיר להדיא שאינו מן התורה ומשמעות דבריו שאפילו מדרבנן ליתא ואינו אלא מנהגא בעלמא אם כן אין להגאונים הנ"ל שום תלונה על הב"ח כי יש לו על מי שיסמוך והדין דין אמת דכויתי' פסק מהר"מ רוטנבורג אשר ממנו העתיקו כל האחרונים בי"ד סי' רמ"ט ורנ"א ושל"א דינים הללו ואין להשביני דמאי אולמא דאפשר גם ממהר"מ ז"ל נעלמו דברי תוספות (תענית ט' א') הנ"ל כמו שג"כ נעלמו מן הב"ח דאפשר באו כל האחרונים ולא ביארום והניחו מקום להתגדר בזה ובאמת כיון שתוספות בעצמן לא העתיקו דבר ממנו בפסקי תוספות וגם הרא"ש בפסקיו לא העתיק דבר לפסק הלכה בזה באולי ס"ל דהם דברי האגדה ואין למדין או לטעם אחר וכאשר תוספות לא זכרוהו להלכה כ"א לפרושא בעלמא כאשר נבאר לענ"ד וס"ל דינא והלכתא אינו כן ונמשך הב"ח אחר הרא"ש ורבו מהר"מ וס"ל בודאי אינו לא מדאורייתא ולא מדרבנן כ"א מנהג שנהגו בני גולה ואין מכאן תשובה לדברי הקודמים דעכ"ז חיובא מיהו טובא איכא דלא יהא אלא דברים המותרים וכו' כאשר זכר מהר"מ הנ"ל בעצמו.