תשובה מאהבה חלק א · חלק פ״ז סימן ח׳

אדברה וירוח לי בענין שכ' הט"ז לקחת סמך לכפות את החתן כו' מסוגיא דבכורות פ' עד כמה לכאורה צריך טעמא רבה לכפי' זו דמ"ש כפי' זו שכופין את החתן לסלק המעשר בשעת החופה מאיש אחר דעינינו לא ראו ולא שמענו מעולם מרבנן סבוראי וקשישאי שכפו מעולם אדם אחד להוציא ממנו מעשר מריוח דאתו לידי' דמסוגא הנ"ל משמע דלכל אדם ראוי לכפות ע"ז ואולם בפשוטו נ"ל לומר דעיקר סמך על מעשר כספים אתי מסוגי' דכתובות פ' נערה ובמס' ב"ק פ"ק ובמס' ערכין ובירושלמי פ"א דפיאה ובכתובות דא"ר אילא בשם ר"ל באושא התקינו המבזבז כו' ויליף לה מדכתיב עשר אעשרנו לך משמע שני עשורין הרי חומש (ולקמן אי"ה נבאר בעה"י סוגיות הפוסקי' דילפי מכאן סמך למעשר כספים אם דאורייתא או דרבנן) ומקשי התם ר"נ בר אינוני בעי' קומי ר' מנא מה חומש בכל שנה ושנה לחמש שנים הוא מפסיד כולה א"ל בתחלה לקרן מכאן ואילך לשכר עכ"ל וכן הוא בש"ס בבלי ואם כן כל הימים שאין אדם מפריש כ"א הריוח אין ביד ב"ד לכפותו להוציא ממנו המעשר דאין אדם יודע במטמונו של חבר ושמא לא הרויח כלום משא"כ בפעם הראשון דמחויב לעשר הקרן ואנו יודעים בבירור כמה הוא ילפינן באמת מסוגיא דבכורות הנ"ל דכופין את החתן ומוציאין מידו דאז הוא שנה ראשונה הנזכרת בירושלמי הנ"ל ובבלי דקאמר מתחלה לקרן.