תשובה מאהבה חלק א · חלק פ״ז סימן י״ב

וגם מדברי פרישה ודרישה נראה ג"כ דס"ל דמעשר כספים אינו אפילו מדרבנן דמייתי בסימן רט"ו סעיף ג' וז"ל במחודשים אחד נדר לתת מעשר מן הריוח שהי' באה לו ממונו וכן נהג כמה שנים ואח"כ מטה ידו ונתחרט נראה דיכול לחזור בו משום דהריוח לא בא לעולם ואין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם כדפירש בפ' שור שנגח ד' וה' ומיהו אם הי' אומר כסף זה כל הריוח הבא ממנו אתן ממנו מעשר חל ההקדש כיון שהכסף בעולם וכן אם הי' מלוה לעכו"ם ב' זהב בעד ג' לשנה וזקף עמו מיד ונתן לו כתב שנכתב בערכאותיהם אפשר שמזה א"י לחזור בו מ"כ במהר"ר פנחס מיץ עכ"ל ואי ס"ד דמעשר כספים חיובא הוא מדאורייתא או מדרבנן אף בלא נדר חייב ואף שהוא דבר שלא בא לעולם הא כל הריוח דבר שלא בא לעולם הוא ומחייבין בלא נדר אלא ע"כ דאינו אלא מנהג בעלמא כמ"ש מהר"מ הנ"ל והיכא דנהגו נהגו ואי אתה רשאי להתירן בפניהם דלא יהא אלא כדברים המותרים וכו' והיכא דלא נהוג ליכא חיובא כלל אפילו מדרבנן אם לא למי שרוצה לנהוג מדת חסידות ואח"כ א"א לו למיקם בי' יכול לחזור ולשאול על נדרו כמו בשארי נדרים שיכול לשאול עליהן והוא כענין שאז"ל (מגלה ה' ב') בסוגיא דר' נטע נטיעה בפורי' אעפ"י דתני ר"י וי"ט מלמד שאסורי' בעשיית מלאכה ומסיק די"ט לא קבלו עלייהו בכל המקומות ואלא רב מלט לטיי' לההוא גברא דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור ובאתרי' דר' לא נהוג ועיין בתוספות שם דפסקו דיש לחלק היכא דנהגו במתכוין או היכא דנהגו בטעות וכן בפסקי תוספות שם סימן ט"ו כתבו דברים שהם יודעים שהם מותרין ואחרים נהגו בהן איסור אין להתירן אבל אם טעי בהן מתירין ונ"מ במקום שנהגו במעשר כספים לדעת האומרים שאינו אפילו מדרבנן וליתא אלא מנהגא בעלמא אם כן במקום שנהגו אם ממדת חסידות נהגו כן אין להתירן אבל אם בטעות נהגו דהוה ס"ל דהא חיובא מתירין להם ויחיד שנהג בעצמו באתרא דלא נהיגי נראה דרשאי לעשות כל דבר מצוה ואין זה כפורע חובו ממעות מעשר דהא אינו אלא משום מנהג במקום שנהגו ובמקום שלא נהגו אין כאן אבק חיוב ואיהו דנהג הכי ה"ל כנדר לגבי' ובנדרי' הולכים אחר לשון בני אדם אלא אם כן אמר בפי' שמקבל עליו להיות לו דין מעשר אז דינו כמבואר בטור ובפוסקי' סימן של"א ועפ"י סברא זו יתישבו כמה סתירות בפוסקי' בס"ד והוא כי כבר זכרנו הסכמת האחרונים דמעשר כספים באתרא דנהיגי דין מעשר עני יש לו ובדרישה סימן רמ"ט בשם תשובות מהר"ר מנחם סימן תנ"ט וז"ל אשר שאלת לקנות ספרים מן המעשר כך אני רגיל להורות לבני אדם כל מצוה שתבא לידו כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה כו' אם לא הי' יכולת בידו ולא הי' עושה מצוה יכול לקנות מן המעשר עכ"ל וכן העתיק הט"ז ככתבו וכלשונו והוא מרא דינא שכתב בעצמו בסימן של"א ס"ק ל"א יז"ל הרבה דיני צדקה כו' נראה דיש לדמות מעשר שמפרישין מן הריוח ממון לדין מעשר עני של תבואה ופירות עכ"ל ואם כן אם כדבריו כן הוא צל"ע בדברי תשובה נ"ל האם לא הי' יכולת בידו ולא הי' עושה אותה מצוה כו' כגון בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה וכו' יכול לקנות מן המעשר וגבי מעשר עני כתב הרמב"ם בפ"ו מה"ל מ"ע והביא הטור והעתיקו העט"ז וז"ל מעשר עני אין פורעין כו' ולא משלמין את התגמולין ולא פודין בו שבוים ולא עושין בו שושבינות וכו' והא מצות פדיון שבויים ושושבינות היינו דבלאו מעות מעשר עני לא הי' עושה כן ועכשיו מכח מעשר עני מוסיף עליהן בשביל מעות מעשר ועכ"ז אין עושין בהן שושבינות ואין פודין בהן השבויים וא"ל דשושבינות היינו שכבר עשה בו חברו שושבינות ועתה בא לפורעו כי השושבינות נגבית בב"ד כמבואר באה"ע סימן ס' ובח"מ סימן רפ"ו דנמצא זה פורע חובו במעות מעשר עני והיינו אין משלמין בו את התגמולין דקתני ברישה וליכא למימר פרושי קא מפרש מאי אין משלמין בו את הגמולין דקתני ברישא היינו דאין עושין שושבינות דזה אינו דא"כ אין פודין את השבויים מאי אמרת בי' ועוד דלישנא דאין עושין שושבינות לא משמע אלא שבא לעשות מחדש שושבינות עם רעהו מי שלא עשה עמו שושבינות עדיין ואפשר דבלאו המעות מעשר לא הי' ביכולתו ולא הי' עושה עמו שושבינות ולמה יעשה עמו לפ"ד תשובת מהר"ר מנחם הנ"ל ואם גזרת חכמי' הוא שהוא אסור מנין למהר"מ לפסוק דין זה במעשר כספים שהוא דומה למעשר עני ולפי מ"ש ניחא דיש לחלק בין מקום שנהגו שם יש לו דין מעשר עני לבין מקום שלא נהגו ואחד נהג מדת חסידות בעצמו אז דינו כמ"ש מהר"מ הנ"ל.