תשובה מאהבה חלק א · חלק פ״ב סימן ד׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ר' תרשיני לומר דבר אחד לענ"ד נראה לשון הרמב"ם פי"ב מה"ל אישות ה"ל י"ג כדעת רש"י ותוס' והר"ן דהנה הרמב"ם נקט האשה שפסקו לה מזונות והותירו המותר לבעל וקשה למה לי' להרמב"ם לנקט שפסקו לה מזונות ולא נקט לשון הברייתא סתם מותר מזונות לבעל דמשמע בכל גווני המותר לבעל אפי' צמצמה אלא ודאי דעת הרמב"ם כדעת רש"י ותוס' דוקא אם נתותר מה שפסקו לה הב"ד שאינה רעבתנית או שפסקו לה והוזלו המזונות ה"ז של בעל אבל צמצמה האי מותר ודאי דידה ונלע"ד שע"ז הגאון בעל מ"ל שם רמז ופתח דבריו יאיר וז"ל האשה שפסקו לה מזונות כו' ברייתא בפ' אע"פ ת"ר מותר מזונות לבעל וכתבו תוס' בפ"ד דנזיר דדוקא שקצבו לה כו' אבל היכא שקמצה כו' ודאי דידה ע"כ ועיין מ"ש הר"ן כו' ודוק עכ"ל לכאורה קשה ל"ל להגאון בעל מ"ל להקדים שדין זה ברייתא היא בפ' אע"פ כבר מבואר דבר זה בה"ה יעיי"ש ותו ל"ל להעתיק לשון הבריית' מותר מזונות לבעל לכן אני אומר לענ"ד כיון למ"ש וליכך הקדים לשון הברייתא מותר מזונות לבעל וקשה למה שינה הרמב"ם לשון הברייתא וכ' האשה שפסקו לה מזונות כו' ולא כתב כלשון הברייתא מותר מזונות לבעל ע"ז מביא המ"ל דעת תוס' והר"ן לידע ולהודיע שהרמב"ם קאי בשטתייהו וע"ז סיים ודוק למידק בלשון הרמב"ם ובלשון הברייתא ובסידור הדברים מבעל מ"ל עיין בעין יראה שדעת הרמב"ם היא כדעת תוס' והר"ן ודלא כדעת הטור והרמ"א ובאמת הטור קאי בשטת אביו הרא"ש ז"ל שהעתיק סתם לשון הברייתא מותר מזונות לבעל משמע בכל גווני וכן נלע"ד ממ"ש הטור בקיצור פסקי הרא"ש ס"פ אע"פ ומ"ש הרמב"ם פ"ט מה"ל נזירות הל' ט' כגון שנתנו לה במתנה ע"מ שלא יהי' לבעל רשות כו' עכ"ל גוונא חדא נקט הרמב"ם דמצוי יותר משאר גווני ובאמת ה"ה צמצמה והותירה שלה ומצאתי ג"כ בבית שמואל אה"ע שם ס"ק י"ח וז"ל ומ"ש ואין מוציאין מידה כו' או אם צמצמה ולא הוציאה כו' אבל אם מכרה משלו והמעות הי' ראוי לה למזונות רק דחקה עצמה וצמצמה שייך לה המעות כמו במ"י בסעיף י"א עכ"ל וצל"ע שלא כתב מאומה מהטור והרמ"א דס"ל צמצמה המותר לבעל ואפשר לחלק בין משרה האשה ע"י שליש להלך בעלה למדה"י והרבה סברות לחלק מכ"ש כשהן נפרדין מחמת קטט' שאין המותר שצמצמה לבעל או אפשר דהטור והרמ"א מיירי דמותר עדיין הוא ביד שליש ולא לקחה ממנו אלא מה שצריכה בצמצום אבל אם המותר תחת ידה ודאי א"י להוציא ממנה כמו במכרה למזונות ואין להאריך אחרי שרבינו הגדול המקום יהי בעזרו הסכים עמדי שיפה דנתי ויפה זכיתי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.