תשובה מאהבה חלק א · חלק פ׳ סימן ה׳

גם עוד דבר אחד אקדים דמה שאמרו מה שקנתה אשה קנה בעל בזה נכלל גם מה שקנה הבעל רק הפירות וא"כ נלע"ד דהני תרי שינויי שם בנזיר נחלקו רק בפירות מה שקימצה דללשון ראשון אפילו הפירות לא שייכי להבעל ולכן משכחת לה שהפרישה בהמות לנזירות משלה והאבע"א סובר שהפירות הם של הבעל ולכן א"י להקדיש ולכך מוקי לה בע"מ שאין לבעלה רשות וגם רש"י שפירש שהאבע"א סבר דאי קימצה מעיסתה אמרינן נמי מה שקנתה אשה קנה בעלה היינו הפירות ובזה אתי כפשטין דברי רש"י במס' כתובות שפי' שאינה רעבתנית דשם לענין מותר הקרן מיירי ולכן לא פי' שצמצמה דזה לכ"ע עכ"פ הקרן שלה וכן רבינו הגדול בפ"ט מנזירות הלכה ט' שאחז אוקימתא של האבע"א ולא אחז אוקימתא דצמצמה לא משום דסבר שמגיע הכל לבעל אלא משום דכתב שם ואם היו הקרבנות משלה ואין לבעלה בהם כלום דהיינו אפילו הפירות אין לו ולכך שביק אוקימתא דצמצמה וכן משמע דעת רבינו הרמב"ם בהל' אישות דצמצמה ואכלה פחות מצרכה אין המותר לבעל וז"ל בפי"ב מאישות הל' י"ג האשה שפסקה לה מזונות והותירו המותר לבעל הנה דוק בלשונו שלא קאמר והותירה שזה משמע שהיא הותירה שצמצמה מזונה אבל אמר והותירו דמשמע שמצד המזונות הי' מותר וכפי' התוס' בנזיר שהוזלו מזונות או כפירש"י שאינה רעבתנית וניתותרו ממילא ומדלא נקט והותירה משמע דבזה באמת אין המותר לבעל וכדעת תוס' בנזיר והמ"ל שם הביא בפשיטות דברי תוס' בנזיר ודברי הר"ן בנדרים בלי חולק ונראה מלשונו שגם הוא מפרש דברי הרמב"ם כנ"ל דאל"כ הי' מביא דברי התוס' בלשון פלוגתא על הרמב"ם ובאמת אני תמה עליך כיון שראית שדברי הטור ודברי רמ"א הם נגד דברי תוס' ולא מצאת בכל נושאי כלי הטור שהרגישו בזה הי' לך להשים פניך להרמב"ם ונושאי כליו ומיד היית מוצא דבריך במשנה למלך שהביא דברי תוס' בנזיר ודברי הר"ן בנדרי' כמוך והואיל ואני קאי בדברי המ"ל בזה אמינא בי' מלתא וז"ל המ"ל שם האשה שפסקו כו' בריית' כו' וכתבו תוספות בפ"ד דנזיר דדוקא שקצבו כו' והוזלו המזונות שדי לה באותה קצבה כדי שבעה והותר אותו מותר לבעל אבל היכי שקימצה ופוחתה מכדי שבעה ההיא מותר הוה ודאי דידה ע"כ ועיין מ"ש הר"ן בפי"א דנדרים דף פ"ח עלה דמתני' דהמודר הנאה ודוק עכ"ל של המ"ל ואני תמה במה שסיים ודוק כי הלא דברי הר"ן מפורשים שם בפה מלא שאם צמצמה אין לו לבעל באותו מותר כלום ומה דיוקא צריכין לעיין ולמידק מהדבר המפורש באר היטיב ונלע"ד שכוונתו שעל דברי תוספות יש לדון ולומר שלא לחלוטין כתבו כן רק לשינוייא קמא אבל להאבע"א אין אנו מוכרחי' לזה ואם כן י"ל שהאבע"א חולק ע"ז וכפי המובן שם מפירש"י ואף שכתבתי לעיל דלשון ודאי שכתבו תוספות מורה שזה סברה פשוטה אכתי יש לבעל דין לחלק ואמנם לפי' דברי הר"ן דין זה ודאי מוסכם דאל"כ נשאר שם קושיית הר"ן על המשנה דלמה נקט התנא מעות ולא נקט מזונות אלא ודאי דבמזונות בלא"ה אין לבעל בהם כלום וא"צ להתנות ע"מ ואם כן דין זה מוכח מהמשנה ואיך נימא שאבע"א חולק ע"ז אלא שהאבע"א לא בא לחלוק אלא בא לומר עוד אוקימתא ושניהם אמת לדינא ואין לומר הן אמת שמוכח מהמשנה דהיכי דיהיב לה אחר מזונות והותירה וצמצמה הוא שלה ואכתי מנ"ל שגם היכי דיהיב לה הבעל הדין כן והרי הר"ן בתורת ק"ו אמר שאם היכי שהבעל נותן לה מזונות אם צמצמה הוא שלה ק"ו ביהיב אחר אבל להיפך למילף היכי דיהיב הבעל ממה שמוכח היכי דיהיב אחר א"א אומר אני אף דא לא תברא דמכ"ש מוכח שלא מטעם שהאבע"א בנזיר חולק על השינוייא קמא חידש האוקימתא דע"מ דהרי אף לו יהי' שחולק היכי דיהיב הבעל אבל עכ"פ ביהיב אחר א"א לחלוק ע"ז שהרי זה מוכח ממשנה דנדרים הנ"ל ואם כן אכתי מי הכריחו לאוקמי בע"מ ישאר בתירוץ א' בצמצמה ונוקמי ביהיב לה אחר מזונות ולא צריך לאוקמי בע"מ אלא ודאי שלא מטעם שחולק על שינוייא קמא חידש זה אלא שר"ל שמשכחת עוד גוונא שיהיו בהמות משלה כדרך הש"ס לאוקמי בכמה גווני ולדינא כלם אמת ודלא כפירש"י ושפיר קם הדין של תוספות לחלוטין ועכ"פ יפה פסקת לזכות את האשה.