תשובה מאהבה חלק א · חלק פ׳ סימן ד׳

(והי' לנו מקום לפלפל בזה שם בכתובות בתחלה קודם שמסיק דמיירי באומרת יקדשו ידי אלא שמקדשת גוף מעשה ידי' קודם שבאו לעולם להוכיח מזה דר"ע סבר דהעדפה שלה לגמרי ואפי' לפירות לא זכה בהם הבעל ואין כאן מקומו) ועפ"י הוצעה זו צריכין אנו לומר דלמה דמשני שם בנזיר שקימצה מעיסתה דאותו הקימוץ הוא שלה לחלוטין ואפי' הפירות מזה אינן של הבעל דאל"כ אכתי איך יכולה להקדישו ואף שדבר זה פשוט בעיני דא"א לומר בענין אחר לתירוץ זה אעפ"כ אביא ראי' והדבר מפורש בהר"ן (נדרי' פ"ח א') וז"ל שם בד"ה המודר הנאה כו' הא דתני מעות משום דאי יהיב לה מזונות א"ץ לומר לה כלום לפי שאין להבעל זכי' בהם והיינו דתנן וזן את אשתו כו' משום דכיון דאיהו זנה במקום הבעל לית לי' לבעל שום זכות באותן מזונות שהרי אפי' נתן לה הבעל מזונות הקצובים לה וצמצמה והותירה אין להבעל באותו מותר כלום וכדאמר בפ' מי שאמר והי' נזיר בדקמצה מעיסתה כ"ש כשזנה אחר שאין לבעל שום זכות באותן המזונות הקצובי' לה מש"ה תני והוא רוצה לתת לבתו מעות שיהיו מצויין להוציא בחפציה וכה"ג יש לו לבעל זכות בהן וכדאיתא בחזקת הבתים דאמרינן התם ילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות נמצא זה נהנה מחמיו כו' לפיכך צריך שיאמר כו' עיי"ש בר"ן ומדאמר דבמעות יש לבעל זכות שאוכל פירות מכלל דבמזונות אין לו זכות אפי' בפירות וע"ז הביא ממס' נזיר בקימצה מעיסתה ש"מ דאף בפירות אין לבעל זכות בהם.