אבל אחר העיון יפה דנת ויפה זכית את האשה כי אני תמה מאד על הטור ולדעתי אין בזה שום מחלוקת כלל ודעת תוס' מפורש שכתבו שזה ודאי דידה משמע דזו סברה פשוטה שהוא ודאי דידה ורש"י שפי' שזה תלוי בשני התירוצים הוא ענין אחר דהנה זה פשוט דאפילו דבר שאין לבעל בו אלא הפירות אין האשה יכולה להקדיש דאל"כ מה פריך שם בנזיר היא מנא לה וכי לא משכחת שהי' לה נכסי מלוג או שנפל לה ירושה אלא ודאי כיון שהפירות של בעל א"י להקדישה ואין זה דומה למ"ש התוס' במס' (כתובות נ"ט א') בד"ה ר"ע בסוף הדבור דדוקא בעיקר מעשה ידי' הוא דאלמוהו כו' אבל הכא דלאו דידי' נינהו אלא לפירות בעלמא לא אלמוה עיי"ש וא"כ יכולה להקדישו אמנם שם קאי על הידים שאינם של הבעל רק משועבדים להבעל והקדש מפקיע משעבוד אלא דאלמוה לשעבודא דבעל ומזה כתבו דעל ההעדפה יכולה להקדיש ידי' דבזה לא אלמוה לשעבודא אבל שתוכל להקדיש גוף הנכסי מלוג או מה שנפל לה בירושה כבר זכה בהם הבעל לפירותיהן ולא שעבוד בעלמא בזם אין האשה יכולה להקדיש.
תשובה מאהבה חלק א · חלק פ׳ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.