תשובה מאהבה חלק א · חלק פ׳ סימן ב׳

מכתבך מן כ"א העבר הגיעני אתמול ובשלומך שמחתי ובפרט בשלום תורתך והנה שאלתך שאלת חכם ראיתי והנאני מאד שנתת לב לעמוד על מקור הדבר ואפי' בדבר המפורש בש"ע בלי חולק נתת לב לעורר והדין עמך שדבר זה שפסק רמ"א באה"ע סי' ע' ס"ג בהג"ה צמצמה והותירה מאלו המזונות הוא של בעל אף שלא נתעורר שום א' מהאחרונים להביא שום ספק בדבר וגם בטור פסק כן בפשיטות אין דברים הללו מוסכמים להלכה ובזה ודאי הדין עמך שממה שאמרו (כתובות ס"ה ב') ת"ר מותר מזונות לבעל אין ראי' כי שם לא מיירי בצמצמה אלא שניתותרו ממילא כגון שהיא בטבעה אינה אוכלת כ"כ כשעור שקצבו חכמים לסתם נשים וכמו שפירש"י שם בהדיא וז"ל כגון אשה שמזונות האמורים במשנתינו עודפים לה שאינה רעבתנית עכ"ל ובזה הדבר פשוט שהוא לבעל שהרי אין הבעל חייב ליתן לה יותר ממה שצריכה וחכמים לסתם נשים שערו אבל אם בטבעה א"צ הרי אינו מחויב רק לזונה אבל בצמצמה וסבלה רעבון ודוחק יכולה היא לומר שבשביל עצמה עשתה כן ולא שיזכה בה בעלה ויפה כתבת שכן מפורש הדבר בתוס' במס' (נזיר דף כ"ד ב') בד"ה שקימצה אמנם התוס' לא נחתו למה שפירש"י בכתובות שאינה רעבתנית ופירש שהוזלו מזונית ועכ"פ מפורש בתוס' שאם צמצמה מפיה דלא אכלה כדי שובע דהאי מותר הוה ודאי דידה ודע אהובי תלמידי שא"ל שלא כתבו תוס' כן אלא לתירוץ הראשון אבל למה דמשני שם בגמרא אבע"א דאקני לה אחרי' כו' אלן אנו צריכי' לחלק בכך וכמו שמשמע לכאורה בפירש"י שם בד"ה אבע"א כו' דאי קמצה אמרינן נמי מה שקמצתה אשה קנה בעלה ואתה אהובי תלמידי דקדקת מל' רש"י דפי' אמרינן היכן אמרינן כן ובזה טעית לרוב מהירותך שאין כוונת רש"י דאמרינן כן בשום מקום בש"ס אלא רש"י פי' שזה התרצן דאמר ואבע"א סובר דבקימצה נמי אמרינן מה שקימצה הוא לבעלה באופן שלדברי רש"י דבר זה תלי בשני תירוצים של הגמר' שם בנזיר ולתירוץ הראשון הוא של האשה ולהאבע"א הוא של בעל אבל בדברי התוס' קשה לומר כן כי לשון התוס' דהאי מותר הוה ודאי דידה משמע שאין בזה שום ספק ומסברה אמרו התוס' שמותר הזה הוא ודאי דידה ואמנם לפירש"י שזה תלוי בשני התירוצים א"כ כבר הי' הכרעה מרבינו הגדול הרמב"ם בפ"ט מנזירות ה"ל ט' שכתב האשה שנדרה כו' ואם היו הקרבנות משלה ואין לבעלה בהן כלום וכגון שנתנו לה במתנה ע"מ כו' הרי שהשמיט התירוץ הראשון שקימצה ממזונותי' ואחז התירוץ של האבע"א מכלל דס"ל בקימצה הרי הן של בעל וכמו שפירש"י לדעת האבע"א ורש"י בכתובות שפי' מותר מזונות כגון שאינה רעבתנת ולא פי' שקמצה אין הטעם משום שהכריע כתירוץ הראשון אלא טעמו שרצה לפרש מה שכ"ע מודים בו משא"כ בקימצה שיש חלוקי סברות לפני שני התרוצים במס' נזיר והי' מקום לומר שהטור מכריע כהרמב"ם נגד דעת תוס' ואעפ"כ הי' אפשר לומר בזה שהמוחזק יכול לומר קים לי כהתוס' ובפרט שגם לרש"י הדבר שנוי במחלוקת והר"ן ג"כ במס' נדרים פ"ק א' בפירושו במשנה המדיר הנאה כו' כתב בפשיטות שבצימצמה אין להבעל באותו מותר כלום ויפה פסקת בזה שאין להוציא מיד המוחזק אבל עדיין הי' מקום להתלונן על הפסק שלך שלמה החלטת שהאשה נקראת מוחזקת והרי גם עתם רוצה מזונות מהבעל ויכול הבעל לומר להיפך קים לי כהרמב"ם והטור וצא והתפרנס ממותר המעות שעדיין בידך.