תשובה מאהבה חלק א · חלק ע״ח סימן ג׳

וראיתי מקור מקומו טהור בסוף פ' אעפ"י ת"ר מותר מזונות לבעל ולענ"ד משם אין ראי' כי שם לא איירי מצמצמה והותירה אלא שנתותר ממילא כגון שהיא בטבעה אינה אוכלת כשיעור שקצבו חכמים לסתם נשים וכן נראה מדברי רש"י שם להדיא וז"ל כגון אשה שמזונות האמורים במשנתינו עודפים לה שאינה רעבתנת עכ"ל ובזה הדבר פשוט שהמותר לבעל שהרי אין הבעל חייב לתת לה יותר ממה שצריכה דאינו מחויב לה אלא לזונה אבל אם צמצמה וסבלה דוחק יכולה היא שתאמר למענה היתה סובלת ואכלה לחם צר ולא למען אשר יזכה בעלה בזה וכן מצאתי מפורש בתוספות (נזיר כ"ד ב') ד"ה שקימצה עייש"ה אמנם תוספות לא נחתו כמו שפירש"י בכתובות הנ"ל שאינה רעבתנית ופירשו שהוזלו המזונות ועכ"פ מפורש שם בתוספות שאם צמצמה מפי' ולא אכלה כדי שובע דהאי מותר הוי ודאי דידה וא"ל שתוספות לא כתבו כן אלא לתירץ רב פפא אבל לפי מה דמסיק אב"א דאקני לה אחר כו' א"צ לחלק בכך וכמו שנראה לכאורה מפירש"י ד"ה ואב"א ז"א דהרי משמעות לשון תוס' דהאי הוה ודאי דידה עכ"ל הסברא פשוטה לקבל דלכ"ע המותר שלה וכן כתב הר"ן ז"ל בפשיטות (נדרים פ"ח א') על המתני' המדיר הנאה מחתנו כו' אומר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה כו' וכתב הר"ן דאי יהיב לה מזונות אצ"ל לה כלום שאין לבעל זכי' בהן כו' שהרי אפילו נתן לה הבעל מזונות הקצובין לה וצמצמה והותירה אין הבעל באותו המותר כלום וכדאמר בפ' מי שאמר הריני נזיר בדקימצה מעיסתה כו' כו' עכ"ל ודברי רש"י ז"ל בנזיר שם ד"ה אב"א דאי קימצתה מעיסתה אמרינן נמי מה שמקמצתה אשה של בעלה עכ"ל צל"ע מנא לי' לרש"י הא דלמא האב"א רוצה לומר גוונא אחרינא דמשכחת שיש להאשה ואין יד בעלה עלי' אבל אליבא דכ"ע מה שקימצה היא שלה ואין לאישה חלק בה וכן מורה פשט אב"א דלית פלוגתא בדין רב פפא וכן מלישנא דרב פפא משמע דזו הלכה מרווחת מה שקימצה לעצמה קימצה וכן נראה מדברי רש"י כתובות ותוספות והר"ן הנ"ל ואפוש' פלוגתא למה לן ודוחק גדול לומר מה שכתב רש"י דקימצתה מעיסתה אמרינן נמי כו' לאו הכוונה אמרינן נמי הכא אלא אמרינן בעלמא ק' היכא אמרינן כן אי כוונתו עלה ברייתא במסכת כתובות מותר מזונות לבעל משם אין ראי' כמ"ש רש"י שם להדיא וכמ"ש תוספות בשמעתין דנזיר וכמ"ש לעיל.