תשובה מאהבה חלק א · חלק ע״ו סימן ז׳

יען כ"ז כתבתי לפי מה שעלה על מחשבתו הטהורה מה שכתבתי במכתב הראשון שאף אני כשר להעיד בזה כוונתי היתה על שו"ת שבו"י סי' קמ"ו אבל אהובי ידיד עליון זה לא עלה על לבי מעולם רק על סי' מ"ד שם שהוכיח דקרוב יכול לסמוך וכן האב יכול ליתן קבלה לבנו והאי מלתא עבידי לגלוי' יעש"ה שמביא ראי' מתוס' (סנהדרין ה' א') ולענ"ד ממקומו בגמרא הוא מוכרע דאמר נקטינא רשותא מאבא מרי כו' ורב מר' חייא דודו (אמנם מצאתי בשו"ת הריב"ש סי' רע"א שר"ל דמאי דקאמר רבב"ח אנא נקיטנא רשותא מאבא מארי כו' כלומר שאמרתי לאבא מרי שיאמר לרב שיאמר לר"ה ור"ח שיאמר לרבי אבל מרבי גופי' נטל רשות' יעוש"ה שסותר דברי אלה מפי עצמו ומפי ספרים) ואף דקא דחו הש"ס במלתא בעלמא הוא דאוקים להו ר"ל דלא מהני רשותא מא"י לבבל אבל לא"י ודאי מהני ואין בזה משום קורבא ולענין או"ה הי' מהני רשותי' אפילו מא"י לבבל ויעיין בתוספות שם ד"ה דהכא שבט וכל דיני קרובים לא נאמרו אלא לענין ממון והאריכות בזה ללא צורך כי כל רז לא אניס לי' וגם הזמן קצר ורבו טרדותי כו' ולא אוכל לסדר סדר המערכה משמי' דגמרא ופוסקי' לכמותו י"ב.