תשובה מאהבה חלק א · חלק ע״ו סימן ו׳

והנה עמדתי על דקדוק אחד אשר לדעתי ראוי ליישבו והוא בב"ק נשנית ברייתא זו היודע עדות לחברו כו' חייב בד"ש (ובפסחים קי"ג ב') נקטו היודע עדות כו' הקב"ה שונאו שאינו משמע כ"כ שיצא חייב בד"ש ודומי' דאינך ונראה דשם בפסחים קא מונה ג' דברים שהמה במחשבת האדם ולא נודעים ואינם גורמים נזק, המדבר אחד בפה כו' והרואה דבר ערוה ומעיד בו יחידי מתנצל שכוונתו לפרסם הרשעים והיודע עדות בחברו ואינו מעיד ואומר בלבו שאין בעדות' תועלת אחרי שהוא קרוב וכי"ב אשר עכ"ז ראוי להעיד אף כי אין מוציאין ממון עפ"י קרובים ופסולים מ"מ ימנעו לפעמים בעלי הדינין והדיינין יחמיצו את הדין ויצא הדין לאמתו ויעויין במרד' ובאגודה ר"פ שבועות העדות והקב"ה לבדו הוא יודע מחשבות האדם אם הנה לשמים הוא שונאן משא"כ בב"ק שגורם נזק לחברו ויעויין בפני יושע שם ברש"י ד"ה אלא בחד אך תוס' (שבת י"ג ב') ובהרא"ש ר"פ הי' קורא כתבו גם מלאכי השרת יודעים מחשבות האדם עכ"ז יש ליישב ואין להאריך בדברי האגדה ואין משיבין עליהם.