תשובה מאהבה חלק א · חלק ע״ב סימן ח׳

ומעתה לפ"ז אפשר לדעת הרמב"ם אם טען הנתבע ברר דבריך לפני איזה ב"ד עשית פרוסבול או מסרת מלי' הדין עמו אע"ג דבגוף הטענ' אבד פרוסבול או מסר מלי' נאמן התובע היינו במקום שאין הב"ד זוכרי' אבל אם הב"ד מכחישין אותו להדי' ואומרים שקר הוא לא הי' לפנינו כלל פשיטא דלא מהימן כמבואר ביש"ש סימן מ"ו אם כן בנדון דידן אף אם יברר הדיינים הוא קרוב שני בשני אבל גם בזה צריך להתיישב אם קרוב פסול לב"ד של פרוסבול או של מסירת מלים הנה לשטת הרמב"ם ז"ל פ"ט מה"ל שמיטה הל' ט"ו דאין הפרוזבול מועיל אלא לשמיטת כספים בזה"ז שהוא מד"ס אבל לשמיטת של תורה אין הפרוזבול מועיל בה ופשוט וברור דהרמב"ם ס"ל שטת אביי בסוגיא דהלל תקן לשביעית בזה"ז ואליבא דר' דמדאורייתא אינה משמטת ורבנן עבדו זכר לשביעית שתשמט ואפילו לרבא דאמר הפקר ב"ד הפקר אינו אלא לתרץ מי איכא מידי דמדאוריית' לא משמטת ותיקנו רבנן דתשמט ע"ז משני רבא כיון דאין זה להוציא ממון הפקרוהו רבנן אבל אם שמיטת כספים דאוריית' לא אמר רבא דמכח הפקר ב"ד הפקר להוציא מידו וכן הוא שטת תוספות בסוגיא (גיטין ל"ו א') ד"ה מי איכא מידי ואינו כן שטת רש"י והוא שטת הראב"ד שם אלא אפילו אי שמיטת כספים בזה"ז דאוריית' אפ"ה מפאת הפקר בד"ה מוציאין מיד הלוה ורבא קאי לתרץ קושי' הראשונה מי איכא מידי דמדאורייתא משמטת שביעית והתקין הלל דלא משמטא הנה הקשיתי לשאול לשטת רש"י ז"ל וכי ס"ד דאביי לא ס"ל הפקר בד"ה ונראה הנה ר' יצחק ור' אליעזר פליגי (שם ל"ב ו') מנין שהפקר בד"ה חד יליף מהך קרא וכל אשר לא יבא לג"י יחרם כל רכושו וחד יליף מאלה הנחלות מה אבות מנחילין את בניהם כו' ונראה דבהא פליגי מאן דיליף מאשר לא יבא יחרם כל רכושו נשמע דהב"ד יכולין להפקיע מזה אבל לא לזכות לאחר טרם שבא לידו ומאן דיליף מה אבות מנחילין לבניהם נשמע דב"ד יכולין להפקיר מזה ולזכות לזה אפי' לא בא לידו דומי' דאבות מנחילין לבניהם ועיין בחדושי הרשב"א לגיטין אמור מעתה בהא פליגי ודאי גה אביי ס"ל הפקר בד"ה אבל לא לזכות לאחר ויליף מאשר לא יבא ורבא ס"ל הפקר בד"ה אפילו לזכות לאחרים דיליף מה אבות מנחילין ובזה חזיתי ובארתי דברי הרמב"ם ז"ל מה"ל סנהדרין פ' כ"ד הל' ו' והרי הוא אומר בעזרא וכל אשר לא יבא לשלשת ימים וגו' יחרם כל רכושו מכאן שהפקר בד"ה עכ"ל וילה"ק למה מביא הרמב"ם הפסוק מעזרא ולא פסוק המוקדם מיהושע מאלה הנחלות וגו' אמנם הרמב"ם לשטתי' דס"ל כאביי דלא אמרינן הפקר בד"ה להוציא ולזכות לאחרים דס"ל שמיטת כספים בזה"ז אינו אלא זכר לשביעית (דוק במה שכתבתי כי קצרתי קצת) ואי אמרינן דלא עבדי אלא זכר ולהחזיק אפשר אפי' אחד מן הדיינים הוא קרוב נמי כשר ובר מן דין ראיתי בס' או"ת סי' ס"ז ס"ק כ"ג בתומים נסתפק הואיל והוא דרבנן אם יכולין הדיינים להיות קרובים ללוה עיי"ש ועיין ב"י סי' הנ"ל דפרוזבול אסורא הוא ועיין הרע"ב ובתוס' י"ט פ' י"ד ממס' שביעית משנה ד' ועיין מג"א א"ח סי' תר"צ ס"ק כ"ב.