תשובה מאהבה חלק א · חלק ע״ב סימן ו׳

יען דברי הכ"מ מצד עצמן המה נפלאו ממני הרמב"ם ס"ל אע"ג דעברה הגזרה נאמן לומר פרוסבול הי' לי ואבד שלא לחלק בין הזמני' אם לדבריו גם האשה גובה שלא בגט מסכנה ואילך כי דין אחד הוא להם ובחדא מחתא מחתינא התנא (כתובתה שלא בגט וב"ח גובה שלא בפרוסבול ע"כ) וזה לא שמעתי ולא ראיתי בשום פוסק מעולם (הנה באמת הרמב"ם ז"ל פט"ז מה"ל אישות השמיט הך דסכנה לגמרי וצל"ע ואחרי שובי מצאתי בספר לח"מ הרגיש בה) ראיתי בטור אה"ע סימן קו"ף כתב וז"ל ואם הוא במקום שאין רשאין לכתוב גט מפני הסכנה היא נאמנת וגובה הכל אפילו אין לה עדי גירושין והרמב"ם כתב בזה כו' עכ"ל (וצל"ע דהרמב"ם לא כתב בזה מידי אלא בדין אין אשה מעיזה בפני בעלה) ולא עלה על דעת הטור לומר אעפ"י שעברה הגזרה כדעת הכ"מ הנ"ל ומה שלא כתב נמי בטור ח"מ סימן ס"ז דבשעת הסכנה נאמן לומר אבד פרוסבול דחד דינא אית להו משום דפסק שם בפי' כדעת אביו הרא"ש ז"ל דאף בלא סכנה אדם נאמן לומר אבד פרוסבולו כרב וכר"נ דלא שביק היתרא כו' אבל דברי הכ"מ צל"ע דהטור כתב שם בשם בעל עיטור שאין הלכה כר"נ אלא סתם משנה שאינו נאמן וכן דעת הרי"ף עכ"ל ואי כדעת הכ"מ וכמ"ש אף דהל' כסתם משנה עכ"ז נאמן גם עתה שלא לחלק בין זמן לזמן ועוד קשה לשטת הכ"מ דהרמב"ם ס"ל אף שעברה הגזרה נאמן שלא לחלק בין הזמנים למה לי' להרמב"ם שם פ"ט מה"ל שמיטה הל' כ"ו גבי הא דנתבע אומר מלוה יהב לי אצלי והתובע אומר לא כי אלא הקפת חנות שהתובע נאמן במגו דבעי אמר פרוסבול הי' לי ואבד וסיים הרמב"ם וכתב שכיון שתקנו רבנן פרוסבול חזקה היא שאין אדם מניח דבר המותר ואוכל דבר אסור עכ"ל תיפוק לי' דבלאו ההוא חזקה הוא נאמן דהא מסכנה ואילך אף שעברה הסכנה אפ"ה נאמן בכל עת ובכל שעה שלא לחלק בין הזמנים ואפשר ליישב דהרמב"ם ז"ל מיהב טעמא אף במקומות שאין כותבין פרוזבול אלא שמוסרין מלי' כמ"ש הרמב"ם שם הל' כ"ז וכאשר אבאר לקמן בס"ד דעתו בזה או י"ל עפ"י מ"ש הב"י בשם בעל התרומה למה נאמן במגו הא הוי מגו להוציא עיין שם לתרץ קושי' זו כתב הרמב"ם שם חזק' היא שאין אדם מניח דבר המותר כו' ואז חזקה מסייע למגו אף להוציא תיתי לי שאמרתי זה במושכל הראשון והראוני התלמידי' שגם הגאון בעל או"ת כ"כ ושמחתי או י"ל קרוב לזה עפ"י מ"ש הסמ"ע סימן ס"ז ס"ק נ"ה ולא דמי למ"ש הט"ו סימן ס"ז ס"ק נ"ה ולא דמי למ"ש הט"ו סימן ס"ו סי"א דאין אדם נאמן לומר שטר קנין הי' לי וכתוב בו קני לך איהו כו' דש"ה דלאו בידו הוא כו' אבל כאן שהשט"ח ודאי שלו ובדידי' תלי' מלתא למסור לב"ד מסתמה עשאו ומש"ה כתבו הט"ז שנאמן לומר תנאי בי' כו' במגו אבל בלא מגו מטעמא דתנאי לא הי' נאמן כיון דלא בדידי' לחודי' תלי' מלתא עייש"ה ולכך כתב הרמב"ם נמי מטעמא דחזקה שאין אדם מניח דבר המותר כו' לידע ולהודיע דבר התלוי בדידי' נאמן ובזה תירצתי קושית הראשונים מהרמב"ן והריטב"א והר"ן ז"ל למה תקן הלל פרוסבול הא אף במתנה בשעת הלואה ע"מ שלא תשמיטני בשביעית סגי ולפמ"ש ניחא דהתנאי תלי' ביד אחרים ואינו נאמן ולכך תקן פרוסבול תלה בדידי' בלי לוה אמנם לשטת הרמב"ם ז"ל א"א לומר כן דלכך נאמן בעבור שהוא בידו דהא הרמב"ם ס"ל שם הל' י"ז דאין כותבין אלא חכמים גדולים ביותר כב"ד של רב אמי ורב אסי כו' אבל שאר בת דינן לא ועיי"ש בכ"מ א"כ אפשר להתברר ועיין במרדכי פ' השולח בפלפול בין ר"י מפריש לר"ח עייש"ה.