תשובה מאהבה חלק א · חלק ע״ב סימן ד׳

אמנם עדיין צריכין אנו להתיישב אם נאמן המלוה בטענ' אבד פרוזבולו דהא כתב הטור ס"ס ס"ז בשם אביו הרא"ש בתשובה וז"ל ומה ששאלת אם נאמן לומר פרוסבול הי' לי ואבד האמת שכתבו רבותינו שנאמן אפילו בלא שבועא ואני לא סמכתי מעולם ע"ז משום דלא שכיחי האידנא כותבי פרוזבול וגם אין איסור שביעית לענין שמטת כספים ידוע להמון עם ולא מחזיקינן לי' איסורא ולהדורי בתר היתרא ולכתוב פרוסבול ולמה כתבת אותו ומי הוא שכתבו לך עד שהי' נתפשט בשקרו ומעולם לא זכה לפני אד' באשכנז בטענ' זו עכ"ל הרי לפנינו דהרא"ש ז"ל לא סמך על טענה זו שאבד פרוסבלו אך משום הא לא אריא דהא טעמו של הרא"ש דאינו מאמינו משום דלא שכיחי כותבי פרוזבול וגם איסור שמיטת כספים לא נודע להמון משא"כ במקומות שיודעים מאיסור שמיטת כספים כמו בק"ק פראג אשר תמיד מכריזין בערב שביעית שכל מי שיש לו חוב על חברו ילך ויבא לב"ד ויאמר לפניהם הריני מוס' חובותי לב"ד כו' וכמה בתי דינין יושבין בכמ' מקומות וישראל קדושי' הללו נכנסי' והללו יוצאין ולכך דקדק הרא"ש ז"ל ומעולם לא זכה לפני אדם באשכנז בטענה זו דקדק לומר באשכנז כי אפשר שלא הי' שם אז המנהג קבוע ולא הי' ידוע להמון איסור שמיטת כספים גם דקדק לומר בטענה זו ר"ל פרוזבול הי' לי שהי' צריך כתיבה בזה לא הי' מאמינו אבל בטענה אחרת שא"צ טרחה כמו מסירת מלים בעלמא שאין בזה לא עמל ולא יגיעה הי' מאמינו ועיין ב"י ח"מ ריש סימן ס"ו מחודשי' ה' מ"ש בשם תשובות הרא"ש ועוד שהרא"ש דקדק לומ' עד שהי' נתפס בשקרו משמע אם לא הי' נתפש בשקרו הרא"ש בעצמו הי' מאמינו והורה שנאמן בלא שבועה לומר אבד פרוסבולו וכן נראה ממהרי"ק ולא כמ"ש היש"ש פ' השולח על דברי הרא"ש דגם בלא דרישה וחקיר' נמי לא מהימן ולרווחא דמלתא חקר ודרש הרא"ש כדי לברר שקרו עייש"ה ואפשר דהיש"ש לא כתב כן אלא במקום שהלוה מכחישו כאשר באר שם סימן מ"ז וכדבעינן למימר לקמן אי"ה ועוד מה שצדד הרא"ש בחיוב המלוה דוקא כשבא לפניו למשפט אז הי' דן כן אבל באמת לא הי' מוחה ביד אחרים לגבות שטרות שעברה עליהם שביעית כאשר מביא הטור ז"ל בריש סי' ס"ז בשם תשובות הרא"ש אביו ואין כאן סתירה כלל בתשובות הרא"ש ולא כמ"ש בפרישה אות ל"ה וז"ל דקדק לכתוב באשכנז דאלו אחרי שבא לטלטול"א כבר כתב והביא הטור בריש סימן זה ז"ל צויחתי ככרוכי' על שלא נהגו בדין שמיטה כו' עיין שם ועוד דהא המהרי"ק בשרש צ"ב האריך והעיד ע"י גדול הראשונים אשר כאחד עונים ואומרים שגם בזה"ז נאמן המלוה לומר עשיתי פרוזבול ואבד מני ומה שהאריך היש"ש סימן מ"ז דאינו נאמן היינו במקום שהלוה מכחישו כגון שאמר לו הא הודית בפני העדים שלא כתבת פרוסבול או איך אתה אומר שעשית פרוסבול במקום הזה וביום הזה ראה באותו היום היית עמי במקום אחר וכי"ב אבל במקום שאין הלוה יכול להכחישו והמלוה לא צריך עמל ויגיעה וכמ"ש ודאי אוקי אחזקתי' דלא שביק היתרא כו'.