תשובה מאהבה חלק א · חלק ע״ב סימן ג׳

לית דין צריך בושש דנאמן התובע לומר עשיתי פרוסבול ואבד מני כדאמר רב נחמן להדי' (גיטין ל"ו ב') מ"ד כיון דתקינו רבנן פרוסבול לא שביק היתרא ואכל אסורא וגדולה מזו אמרו שם כי אתו לקמי' דרב א"ל מידי פרוסבול הי' לך ואבד וכגון זה פתח פיך לאלם ולא עוד אלא שהב"י הוכיח בח"מ סי' ס"ז עפ"י סתירות תשובות הרשב"א אם לא פתחו לו ב"ד אז אפי' יצא לחוץ ובא קודם פס"ד שנאמן לומר פרוסבול הי' לי והעתיקו הרמ"א להלכה בש"ע שם סעיף ל"ג ויותר מזה מצאתי ביש"ש פ' השליח סי' מ"ז אפילו אם הב"ד כתבו פס"ד יכול לחזור ולטעון פרוסבול הי' לי ואבד אחרי שאינו מכחיש טענתו הראשונה ולו יהי' שאחרים למדוהו הא גם על הב"ד מוטל ללמדתו ומה שלא עשו שלא כהוגן עייש"ה ואין לחלק ולומר דוקא פרוסביל שהוא לפני ב"ד חשוב הבקיאי' בדיני שמיטה הוא שיש לו קול ולא ישקר ולכך נאמן לומר עשיתי פרוסבול אבל לפי מה שאנו נוהגין שמוסרין דברים בעלמא בע"פ בפני כל ב"ד של שלשה ואין כותבין כל אז אינו נאמן זה אינו כי מה בינייהו די"ל בתר טעמא דלא שביק היתרא כו' ובזה אין חילוק בין פרוסבול למסירת מלים ועוד מה קול שייך דהא א"צ להיות הדיינים במקומו כי אפילו המה מרוחקים ממנו הרבה יכול לומר מוסרני לפלוני ופלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני כדאמרו ירושלמי שביעית דאמר חזקי' בר ירמי' אפילו ברומי פי' הדיינים וכ"מ במרדכי פ' השולח ורמ"א בש"ע סי' ס"ז סעיף כ' ועוד דהא ר"נ ס"ל (גיטין ל"ב ב') דבפני שני דיינים סגי ובשנים לא אמרינן יש לו קול שירא לשקר אלא ב"ד של שלשה ובזה אפשר ליישב קצת דעת הרי"ף שהשמיט הא דר"נ נאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי כו' עיי"ש בהרא"ש ונראה דאמרו בטעמא דר"נ דלא שביק היתרא כו' ויש להקשות דלא מצינו הך סברא דלא שביק היתרא כו' אלא במקום דלא צריך יגיעה ועמל אבל הכא דצריך לטרוח אחר ב"ד של שלשה מי יימר שימציאו ומי יימר שיזדקקו אמנם ר"נ לשטתי' אזיל דס"ל בשנים סגי והנה בהרי"ף לא מצאתי מפורש איך ס"ל בשמיטה או בעינן תלתא או בשנים סגי ואע"ג דפסק כר"נ דגט יכול לבטל בפני שנים מ"מ י"ל לענין שמיטה פסק כרב ששת דסתם דיינים שלשה כדעת בעל התרומות והטור סי' ס"ז ואע"ג דס"ל כר"נ בדינא מ"מ לענין שמיטה אסורא נינהו וה"ל כרב ששת דמסתבר טעמי' דסתם דיינים תלתא נינהו כמ"ש הב"י וכאשר אבאר לקמן אי"ה ומעתה השמיט הרי"ף שפיר הך דר"נ דנאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי כו' כי בתלתא לא שייך הך סברא דלא שביק אינש היתרא כמ"ש והל' כר"ח באיסורי אך צריכין להתיישב דגם רב ס"ל דנאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי ולא עוד אלא שהב"ד פותחין לו וא"כ ממ"נ אי דינא הוא הל' כרב נחמן בדיני אי אסורא הוא הל' כרב באסורא עכ"פ דין אחד להם כמו שנאמן לומר אבד פרוסבול כך נאמן לומר מסרתי מילי לב"ד וכמו שאין הלוה יכול להכחישו בזה כך לא יכול הלוה להכחישו בזה.