תשובה מאהבה חלק א · חלק ס״ז סימן ט׳

ועתה אבוא על מה שרמי דברי הרמב"ם אהדרי מה"ל סת"ם לה"ל יבום ספ"ד הנה לכאורה דברי הלח"מ נכונים כשכותב הפסוק לדרשה או לענין אגרת תלת אסור אבל כשכותב סת"ם תלתא מותר כי בסת"ם לא אתי לזלזולי ולכך אפי' נ' תיבות א"צ שרטוט אבל כשאינו סת"ם ויש לחוש דאתי לזלזולי ולזורקו לאשפה ולכך ג' תיבות צריכין שרטוט ובסברה זו מבאר כל חמירא בהרמב"ם ובהסוגיא ויעוש"ה ויש להביא קצת ראי' לדבריו מהרי"ף פ"ב דמגלה שמביא דברי ר' יצחק שנים כותבים שלש אין כותבין ומביא ג"כ המתנית' שלש אין כותבין ומביא ג"כ המתנית' שלש כותבין ארבע אין כותבין ולא הכריע דעתו להלכה אבל לפמ"ש בעל לח"מ שניהם נכוני' לדינא ולא פליגי ומה שתמה כבוד מעלתו נ"י האיך אפשר דהרמב"ם בה"ל ס"ת ספ"ז מיירי בסת"ם הא סת"ם פסולין אם כתבן על הנייר והרמב"ם כ' שם ואפי' כתבין על הנייר עמו הסליחה והדעת נותנת כל כתבי קודש אפי' כתובי' על הנייר קדושתם חמור מאגרת או מכותב לשם דרשה אלא אי קשי' לי על הלח"מ הא קשיא לי דמצינו בירושלמי שלש תיבות כותבין בלי שרטוט אע"ג שהי' אגרת ודרשה כמו לשוא צרוף צרוף זכר צדיק לברכה וכי"ב וראיתי בתשובות תשב"ץ ח"ב סי' רע"ד שכתב שמא שכח הרמב"ם מ"ש תחלה בהל' ס"ת ולא צוה לתקנו יעויש"ה ולענ"ד יותר נכונים דברי נכד הרמב"ם ז"ל הנגיד רבינו יהושע ז"ל שכמו שכתב רבינו בהלכות סת"ם נקטינן דדוכתא עדיפא עכ"ל פי' דדוכתא עדיפא דכלל גדול הוא בפוסקי' דאין למדין מן הדברים הנאמרו באגב והנה בה"ל סת"ם הוי מקור מקום דינים הללו משא"כ בה"ל יבום אינו אלא דרך אגב וכן משמעות לשון הרמב"ם מה"ל יבום ושרטט מקום הפסוקי' שאסור לכתוב כו' משמע שנודע האיסור ממק"א וכאן דרך אגב וכן בתשובת הרמב"ם שמביא רי"ו משמע דשלש כותבין וסמי חדא מקמי תרתי.