תשובה מאהבה חלק א · חלק ס״ז סימן ח׳

מכ"ש לפמ"ש הגאון בעל טורי אבן במסכת מגלה דף ח' ע"ב בד"ה רשב"ג אומר כו' דהא אמרינן פ"ה דגיטין דף ס' ע"א אין כותבין מגלה לתינוק להתלמד בה ומשמע דאיסור תורה היא דהא אמר בפ"ב דסנהדרין דמצוה לכתוב ספר תורה משלו ונראה לי מוכתבו לכם את השירה הזאת ולא אמרינן דשירה דוקא קאמר רחמנא משום דהא אין כותבין מגלה כדפי' הרמב"ם מה"ל ספר תורה ואם איתא דהא דאין כותבין מגלה אינו אלא מדרבנן מצות כתיבת ספר תורה מן התורה מנין אלא ודאי אין כותבין מגלה איסור תורה הוא עכ"ל ר"ל אחרי דנפשט האיבעיא דאין כותבין מגלה כו' צ"ל ועתה כתבו לכם על כל התור' נאמר ולא על השיר' לבדה וכן משמעות לשון הרמב"ם רפ"ז מה"ל ספר תורה מ"ע על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות עכ"ל וראיתי בשו"ת שאגת ארי' סימן ל"ד שתמה על הרמב"ם דלמא ועתה כתבו לכם נאמר על ספר משנה תורה דאית בי' השירה הזאת דהא מותר לכתוב חומש בפ"ע אלא שאין קוראין מפני כבוד הצבור יעוי"ש בארוכה ולענ"ד מאי דקאמרי אין קוראין בחומשין בבהכ"נ כו' ר"ל כל ה' חומשין כי דרכם לכתוב כל חומש בפ"ע ולא אידבקו וכן נלע"ד מפשט לשון הרמב"ם פ"ז הל' י"ד מותר לכתוב התורה כל חומש וחומש בפ"ע ואין בהן קדושת ס"ת כו' ומלת בהן משמע כל ה' חומשין וע"כ צ"ל כן דאל"כ האיך ס"ד דחומש אחד יהי' בו קדושה כס"ת שלימה עד שצריך הרמב"ם לומר ואין בהן קדושת ס"ת אלא ודאי הרמב"ם מה' חומשין מיירי אלא שלא נתפרו יחדו ואין להאריך אלא דבר זה צל"ע לפמ"ש הטורי אבן דעיקר הוכחת הרמב"ם דע"כ ועתה כתבו לכם על כל התורה קאי דאי על השירה הזאת לבדה הא אין כותבין מגלה ש"מ אין כותבין מגלה דאוריית' וכן נראה מלשון הרמב"ם שהבאיתי וכן נראה מהב"י והב"ח י"ד סימן ע"ר והדב' צריך אצלי תלמוד דמשום הא לא ארי' דלמא כך היתה מצות השם ית' על כל איש ישראל לכתוב השירה הזאת לבדה כמו פרשיות מזוזה וארבע פרשיות תפילין (וכס"ד במס' נדרים ל"ח א') וכי נאמר בהו אין כותבין מגלה ולולא דברי הרמב"ם הייתי אומר כך היתה קבלה בידם כתבו לכם את התורה שיש בה שירה זו אבל לפ"ז שהוכיח הרמב"ם מהך דאין כותבין מגלה צ"ע גדול מנא לי' דלמא מצוה זו דומי' דתפילין ומזוזה דאין בהם משום איסור מגלה (ועיין עוד בחבור הזה סי') עכ"פ מכל הלין משמע דאיסור מגלה לא נאמר אלא בשל תורה ולא בנביאי' ואחד ממיודעי ומכירי ברוך ר"ל דאיסור מגלה של תורה הוא מן התורה ואיסור מגלה של נביאי' הוא מדבריהם ולכך החמיר הרמב"ם במגלה של תורה ולא הקיל משום עת לעשות לה' כי בדבר תורה לא אמרינן להקל משום דלא איפשר שגגה היא לענ"ד הא כל תורה שבע"פ אסור מה"ת לכתוב משום דכתיב בי' עפ"י הדברים האלה כדאמרינן במס' גיטין דף ס' ע"ב אפ"ה התירו משום דלא אפשר (עיין בספר ברכי יוסף א"ח סימן מ"ט אות ב' האריך לחקור האי אסורא דברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ אי דאוריית' עייש"ה ויש לי להשיב על קצת דבריו ואין כאן מקומו) ואפילו יהבינן דספרא אפטרת' לא ניתן לכתוב כלל ואינו דומה לחומשין כאשר הוכיח במישור הכסף משנה בפ"ז מה"ל סת"ם הל' י"ד מלשון הגמרא דאצל חומשין אמרו אין קוראין בהן משום כבוד צבור ובספר אפטרתא אמרו לא ניתן לכתוב וכן פירשו אחריו כל האחרונים והוא דרך הישר עכ"ז לא יעלה ולא יבא על דעת אדם דהי' חמיר איסור נביאי' מאיסור תורה דאף בשל תורה לא נאמר איסור מגלה אלא פרשה ולא איזה פסוקי' כמ"ש למעלה וכפירש"י פרשה לבדה או שתים וכן הוא לשון הרמב"ם פ"ז הל' י"ד אבל לא יכתוב מגלה בפ"ע שיהי' בו פרשיות כו' וכן הוא לשון הטור י"ד ר"ס רפ"ג וכן משמעות לשון כל הפוסקים וכ"מ לשון הרמב"ם שהבאתי לעיל לד"ה מכ"ש אבל ד' או ה' תיבות אין בכלל איסור מגלה של נביאי' באופן שכל מה שביאר הגאון החסיד בעל בני יונה בגמרא ובירושלמי ובדעת הרמב"ם צל"ע ואין פסק מם דאמרו בירושלמי מהו למכתב תרתי ותלת מילי לענין שרטוט אמרו כמ"ש תוספות בכמה מקומות ודברי בני יונה צל"ע.