תשובה מאהבה חלק א · חלק ס״ז סימן ז׳

וידע מעלתו שבספר בני יונה בסימן רפ"ג האריך דלאפרושי מאסורא דלית דחש משום איסור כתיבת מגלה וכתב וז"ל גבי דר' אביתר דשלח לשם הנהו דקיימי בנפשייהו את הילד מכרו בזונה גם זה לא מצינו דחש לזה רב יוסף כ"א מאי דלא שרטט להני פסוקי כן אביי לא תירץ האי אסורא וכן מצינו ברב עוקבא דשלחו לי' זמרא מנלן דאסור ושרט ולא חש להאי דינא כו' עכ"ל עוד שם בד"ה והנה והאריך דהמתנית' דתני שלש כותבין ד' אין כותבין דהאי בריית' לענין איסור כתיבת מגלה איירי ובזה למד הרמב"ם להתי' לכתו' מגל' ג' ג' דמבאר הסוגי' שם דמשו' האי א"צ לתרץ ר' אביתר דהאי איסור מגלה נתבטל במאי דשרינן לכתוב אגדות או כמ' שלמעל' אלא משום דכתב בלא שרטוט והכין משמע להרמב"ם ממאי דבעי בירושלמי מהו למכתב תרי תלת מילי מן הפסוק ומפרש לי' להרמב"ם משום אסורא דמגלה ופשטו שם דלא קפדינן אתלת מילי דכתב רב אחא זכר צדיק לברכה וכן לשוא צרוף צורף ועל ד' קפדו להפך המקרא עכ"ד יעוש"ה בארוכה וכן נראה מהמג"א א"ח ר"ס רפ"ד שכתב וז"ל ואית' בגיטין דף ס' שאסור לכתוב ההפטורה משום מ"ש בי"ד סימן רפ"ג סעיף ב' אלא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כלומר שאין יכולת ביד הצבור לקנות להם נביאים שלימי' עכ"ל ומדכתב המג"א שאיסור הפטורה ה' משום מ"ש בי"ד סימן רפ"ג ס"ב דשם נאמר איסור מגלה של תורה מכלל דס"ל דגם בנביאים איכא איסור מגלה אם לא נביא שלם ואני בעניי לא מצאתי בשום מקום מפורש שאיסור מגלה שייך בנביאים דמאי דקבעו אביי שם מהו למכתב מגלה כו' פירש"י פרשה לבדה של תורה וכן נראה מפשט גמרא תיבעי למ"ד מגלה כו' (ולא נעלה ממני מ"ש מהר"מ שי"ף שם) ועוד לדעת הרמב"ם ויתר פוסקים איסור מגלה של תורה עדיין באיסורו קאי כמבואר בפ"ז הל' י"ד ואי תורה ונביאים בחדא מחתא משום עת לעשות לה' התירו מהו ביניהו דהתירו של נביאים ולא של תורה ועיין לקמן בד"ה עכ"פ אמנם דברי המג"א נכוני' לשטת הרי"ף דס"ל כותבין מגלה לפמ"ש הב"י בי"ד סימן רפ"ג דס"ל להרי"ף דלא קיימ"ל כרבה דאסור לכתוב מגלה דאיהו אזיל לטעמי' דאמר האי ספרא דאפטרתא אסור למקרי בשבת אבל כיון דאסיקנא ולא היא כו' ה"נ כיון דלא אפשר עת לעשות כו' ממילא משמע דנקטינן דכותבין מגלה מהאי טעמא גופי' דעת לעשות לה' עייש"ה אבל לפמ"ש הרמב"ם והרא"ש דאיסור מגלה של תורה עדיין לא היתר אם כן אין הענין זה לזה ואפילו לדעת הרי"ף נלע"ד קודם שהתירו משום עת לעשות לה' כו' לא הוי בנביאים איסור מגלה דאיסור מגלה לא נאמר אלא בשל תורה כמשמעות לשון הגמרא וכל הפוסקים ומאי דרבה ורב יוסף אסרו למקרי בספר אפטרתא נלע"ד (דבר חדש נגד הפשוט הנראה לעינים) ואף שיוצא קצת ממרכז האמת ע"ז לא אכלא מלהביא על הספר משום כמה דברים שנתחדשו בזה והמה נכוני' והעיק' בזה כמ"ש בסיוה ד"ה עכ"פ הוא מענין שאמרו שם לעיל מיני' דרבה ורבי יוסף דאמרי תרווייהו אין קורין בחומשין בבה"כ משום כבוד צבור (וכתב הר"ן שנראה כעני) ה"ה נמי רבה ורב יוסף דאמרי תרוויהו האי ספר אפטרתא אסור למקרי בשבת מ"ט דלא ניתן לכתוב פחות מספר אחד שלם היינו נמי משום כבוד צבור ולכך כאשר מסיק הש"ס ה"נ כיון דלא אפשר פירש"י שאין לכל צבור וצבור יכולת לכתוב נביאי' שלם עכ"ל וי"ל שזה כוונת המג"א במה שכתב שאיסור הפטורה משום מ"ש בי"ד סימן רפ"ג ס"א לענין חומשין אם קוראין בצבור אבל אין לומר ספר הפטרת' אפי' בחול הי' אסור משום איסור מגלה שהוא נגד פשוטו של לשון גמר' האי ספר אפטרת' אסור למקרי בי' בשבת משמע בחול שרי (הן אמת יש ללחץ לא מיבעי' בחול אלא אפילו בשבת שצורך הצבור בו למקרי) ומ"ש מר בר רב אשי לטלטולי נמי אסור מ"ט דלא חזי למקרי בי' אע"ג דאפשר ללמוד בו אפ"ה אסור כיון דאזמני' לקרות בו בצבור וה"ז דומה לגט שאסור לטלטל בשבת ותלי' בפלוגתא דהרשב"א ורשב"ם במסכת גיטין דף ע"ז ע"ב ועיין בב"י אה"ע ובש"ע סימן קל"ו סעיף ז' ועיין בא"ח סימן ש"ז במג"א ס"ק כ"ד ומצאתי און לי בפר"ח א"ח סימן תרפ"ח אות ו' שכתב וז"ל לטלטל המגלה בשבת מסתברא לאסור וכן מוכח מהא דאמרינן בפ' הנזקין האי ספר אפטרת' אסור לטלטולי וטעמא דלא חזי למקריני' אלמא כשאסור לקרות בו אסור לטלטלו כיון דמגלה אין קוראין בה משום גזרה דרבה מינה דאסור לטלטלה עכ"ל והוא דבר תימה הא ספר אפטרת' לא חזי ולא מידי דהא אף בחול אסור למקרינין דלא ניתן לכתוב פחות מספר שלם והראני חד מידידי שהרגי' בזה בעל בגדי ישע על א"ח סי' תרפ"ח סעיף ח' וכ' על פר"ח וז"ל ובמח"א מכבודו הרמה שטעה בזה טעות גדול דשם אסור לקרות בו כלל ואינו חזי למידי אבל מגלה בזמן הזה מותר לקרות מתוכה אפילו בשבת כו' עכ"ל ולפמ"ש בחנם עשה לבעל פר"ח כטוע' דגם איהו ס"ל דמאי דקאמר התלמודא האי ספר אפטרת' אסור למקרי בו בשבת בשבת דוקא משום כבוד הצבור לקרות בנביאי' שלם ובשביל שיכול ללמוד בו לא מיחשב כתועה דתלי' בפלוגתת הראשוני' כמ"ש וחדאי נפשי כי מצאתי בספר שיירי כנסת גדולה בא"ח סימן ש"ח אות כ"ה וז"ל והי' נ"ל דאפילו למ"ד גט אסור לטלטלו במגלה יודה דמותר מפני שיכול ללמוד הימנה כמה דיני מגלה ומיהו אעפ"י שאנו מדמין לא נעשה מעשה שהרשב"א ז"ל כתב בחדושי גיטין בתירוץ הראשון דהטעם דאסור לטלטל את הגט אעפ"י שבשאר שטרות מותר מפני שהגט קודם נתינה אינו ראוי לצור ע"פ צלוחית' דלגירושין קאי וטעם זה שייך במגלה ולכן אין מחליט דבר לומר לא איסור ולא היתיר עכ"ל והגאון בעל פר"ח בעצמו ציין שם על דברי שיירי כ"ג האלו יעוש"ה והאי צורבא מרבנן אחד מידידי אמר כ"ז שלא נכתב נביא שלם הוי כקורא ע"פ ונביאי' המה דברים שבכתב שאסור לאומרם ע"פ והנה מלבד שאין הסברה בעצמה נכונה בעיני הראיתי לו דברי תוספות במסכת תמורה דף י"ד ע"ב ד"ה דברים שם מבואר דדברים שבכתב א"א ירשאי לאומרן בע"פ אין להקפיד רק מה שכתוב בחומש ולא בנביאי' ועיין עוד שם ובפיסקי תוס' צל"ע עיין באלי' רבה סימן מ"ט לכן נרא' לכאורה שאיסור הפטורה לא הי' אלא משום כבוד הצבור אבל לאסור גם בנביאי' משום איסור מגלה אני נבוך מאד ובפרט לשטת הרמב"ם ויתר פוסקים דאיסור מגלה של תורה עודנה לא זז ממקומה.