ואידך דשמואל דאמר על קמחא דשערי מברכין שנ"ב קושטא קאי אליבא דר"י כסברת המקשה אבל דחיטי בפה"א ולדידי' באמת שוב לא צריכין למימר דשמואל אתי לאשמעינן כיון דאית לי' הנאה מיני' כו' ועתה תרתי דשמואל צריכין (ועיין לקמן דף ל"ח ע"א בסוגיא שתיתא ועיין מ"ש הגאון האמתי מ"ו נר"ו בספרו צל"ח שם) כ"ז אליבא דר"י לשטתי' אבל ר"נ ס"ל דגם שמואל מודה בקמחא דחטי מברכין שנ"ב הואיל דאית לי' עלויא אחרינא בפת וא"כ שפיר נקט שמן זית לאשמעינן התם הוא דלית לי' עלויא אחרינא לאפוקי קמחא דחיטי דאית לי' עלויא אחרינא מברכין שנ"ב ולק"מ שוב קושית הש"ס פשיטא ולא צריכין למימר כדמסיק התלמודא דאשמעינן כיון דאית לי' הנאה כו' ואידך דשמואל דאמר קמחא דשערי מברכין עליו שנ"ב לשטת ר"נ ה"ה דחיטי אלא דאתי לאשמעינן אע"ג דקשה לקוקיאני כיון דאית לי' הנאה מיני' בעי ברוכי א"כ בין לר"י ובין לר"נ תרתי דשמואל צריכי.
תשובה מאהבה חלק א · חלק ס״ג סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.