תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ח סימן ט״ו

אמנם מכ"ז לענ"ד אין ראי' מספקת להתיר הא כתב בעל אלי' רבה בא"ח סי' צ"א כובעי' הקלועים מקש חשיבא כסוי וה"ה שערות פרוקין אך מפני מראית עין יש ליזהר א"כ י"ל שערות חמירא טפי מקלתה ומגמי על השם ומכובעי' הקלועי' מקש לענין ברכה כי בזה נראין כאלו הן עוברין על איסור תורה כאלו יוצאות בשערות ראשן פרוע פרעות בלי כסוי כלל ויאות לעשות גדר בזה כי בסוף ילכו בשערות ראשן פרוע פרעות בלי כסוי כלל וגדר בזה אם השבכות מעשה שבכה והרדידים מעשה רשת והמטפחות והחריטים שנראין שערות ראשן והאיסור הוא מפאת דת יהודית ואפילו בשערות היוצאות בין קשוריה יש להחמיר ואף הנשים בימי התלמוד היו עושין לשערות אלו מצנפת קטנה והי' קורין לה קלי' פרוחי כמ"ש למעלה ד"ה ועתה באתי כו' ויש להקפיד בזה מבית ומבחוץ ואמרו ז"ל במס' יומא דף מ"ז ע"א שבעה בני' הי' לקמחית וכלם שמשו בכהונה גדולה אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שער כו' והזוהר כתב עוד שם וז"ל ואתתא דאפיקא משערה דרישא לבר לאתתקנא בי' גרים מסכנותא לביתא וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא וגרים מלה אחרא דשרי' בביתא ומאן גרים דא ההוא שערא דאתחזין מרישא לבר ומה בביתא האי כ"ש בשוקא וכ"ש חציפותא אחרא ובגין כך אשתך כגפן פורי' ארי שערא דרישא דאחתא דאתגלייא גרים שערא אחרא לאיתגלייא ולאפגמא לה בגין כך בעי איתתא דאפילו טסירו דביתא לא יחמון שערא חד מרישא כ"ש לבר כו' פוק חמו' כמה פגימו גרים ההוא שערא דאיתתא גרים לעילא גרים לתתא גרים לבעלה כו'.