תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ז סימן ט׳

ולקושטא דמילתא נמי יש לדייק על תוספות אלו בנדה דכתבו דלכך עור אדם מותר כיון דילפי' איסור של מת מע"ע וע"ע מקדשים וכמו שעור קדשים מותר עור ע"ע מותר ומני' דעור המת מותר הרי חזינן דעיקר הטעם כיון שילפינן איסור הנאה של ע"ע מדכתי' בה כפרה אקדשי' והיינו מימרא דרב ינכי בקדושין (נ"ז א) דאמר ע"ע מנלן אמרי דבי רב ינאי כפרה כתיב כקדשים אבל לאו כ"ע הכי ס"ל דהא כתבו שם תוספות ד"ה כפרה תימא דבכריתות (ו' ב') מפיק לי מוערפו שם שם תהא קבורתה וי"ל דתרוייהו צריכי דאי משום כפרה ה"א מחיים כו' ואי משום וערפו לחוד ה"א לאחר מיתה כו' ועייש"ה ועיין שם בחדושי' מהרש"ל ובמהרש"א ובפני יושע ולפ"ז לר' יוחנן חולין (פ"ב א') ולרבא בכריתות (כ"ח א') דס"ל ע"ע מחיים מותרת ורק לאחר עריפה נאסרה לית להו הך דרשא כפרה כתיב בה כקדשים ורק ילפינן מוערפו שם ולפ"ז עור ע"ע נמי אסורה דמה"ת לן להתיר ומינה ילפי' מת ועורו נמי אסור וא"כ לדידהו קשי' נמי מדוע גזרו טומאה על עור אדם הלא בלא"ה אסור בהנאה וכן קשי' לתי' תוספות בזבחים שהערנו עליו דלמ"ד ע"ע נאסרה לאחר מיתה ולא מחיים ע"כ ל"ל כפרה כתיב בה כקדשי' ועור ע"ע ועו' המת נמי אסור דמהיכא תיתי להתיר א"כ ל"ל שור ולא אדם?