ושלא להיות כחמור נושא ספרים לבדנה יצאתי לתרץ הרמב"ם דפ' כרנב"י נגד רב ורבא ואמרתי דרב ורבא לשיטתייהו אזלי אבל הרמב"ם בשיטתי' הוכיח דשער המת מותר דהנה לכאורה תמה אני קצת על דברי תוספות ב"ק (י' א') דהקשו שם וז"ל שור ולא אדם ל"ל הא בלא"ה אי אפשר לחייב על אד' דהא קיימא לן שור פסולי המוקדשין כו' וע"ז אמרו ואי משום שהשער מותר כו' וק"ל הא ודאי אף אם אמרי' כפירש רש"י בעירוכין דרנב"י סובר שער המת מותר וס"ל נמי דהלכתא כותי' מ"מ הרי רב ורבא שם דמוקי מתני' בשער נכרית הלא איהו חולקים וסוברן שער המת אסור בהנאה וא"כ לדידהו קשי' ל"ל שור ולא אדם וצ"ל דבלא"ה פירכא שפיר אפילו לרנב"י דהא שעיר פסולי המוקדשין נמי מות' אמנם אי קשי' הא קשי' דבתוספות פ' כל הזבחי' (ע"א ב') ד"ה ובטריפה תירצו שם בס"הד האי קשי' שור ולא אדם ל"ל תיפו' לי' דאין המת שלו כיון דעור האד' מותר קרינן בי' והמת יהי' לו וקשה לי טובא על דברי תוספ' אלו דהנה הרשב"א בתשובה סי' שס"ד כ' וז"ל ולא גרע עור המת משערו ושערו נראה לי שאסור כשמעתתא פ"ק דעירוכן עכ"ל ואף שהרשב"א החליט הדבר אליבא דכ"ע לפי שאיהו לשיטתי' בסי' ש"ל דסובר כ"ע סובר שער המת אסור אבל אנן בדידן כפירש"י ז"ל דרנב"י חולק על זה מ"מ הרי סברת הרשב"א נכונה דלמ"ד שער המת אסור מכ"ש עורו וא"כ לרב ורבא דס"ל שער המת אסור וכ"ש עור המת שור ולא אדם ל"ל ואולם ראיתי בתוספות נדה (נ"ה א') ד"ה שמא יעשו כתבו נמי על האי דהקשו שם על עולא דאמר ד"ת עור אדם טהור ומ"מ אמרו טמא כו' וכתבו וא"ת והלא מת אסור בהנאה וי"ל כו' ועוד נראה דעור אינו בכלל בשר לאיסור בהנאה הרי מדברי תוספות מבואר נמי דעור מותר וקשי' נמי לדבריה' לרב ורבא דס"ל שער המת אסיר ולדעת הרשב"א אם שער המת מכ"ש עור המת א"כ למאי גזרו טומאה על עור אדם וצ"ל דתוספות חולקין בסברה זו על הרשב"א ומחלקין בין עור לשער ואפילו אם השער המת אסור עור המת מותר וסכינא חריפא מפסקי הסברא.
תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ז סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
