תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ז סימן ה׳

הן אמת שראיתי שדבר זאת אי שער המת אסור בהנאה אין מוסכם מכל הפוסקים והרמב"ם (פרק י"ד מהל' אבל הל' כ"א) כתב המת כולו אסור בהנאה חוץ משערו הרי כתב בהדי' דשער המת מותר בהנאה וכן כתב הסמ"ג עשין דרבנן ב' ואולם הרשב"א בתשובה סימן ש"צ כתב וז"ל ותמה אני על הרמב"ם מהאי דאמרינן עירוכין (ז' ב') אמאי איסורי הנאה ננהו אמר רב באמרה תנו שערי לבתי (פי' דמוקי מתניתן בפאה נכרית ובאמרה תנו גלי דעתה דניחא לה) קשי' לי' לרנב"י והא דומי' דבהמה קתני אלא אמר רנב"י זו מיתתה אוסרה וזו גמר מיתתה אוסרתה (פי' דרנב"י מוקי אפילו בשערה ממש ונתלש מינה בין גמר דינה למיתתה) והלכך באשה מותר דאין אשה נאסרת בגמר דינה אבל בהמה נאסרת בגמר דינה אבל מן האשה לאחר מיתתה לכ"ע אסור מדאקשי' להדי' אמאי אסירי הנאה נינהו עכ"ל הרשב"א בתשובה עייש"ה וכן פירש רבינו הרמב"ן ז"ל בספר תור' האדם בפי' סוגי' זאת דכוונת רנב"י דאיירי בנתלשה מחיים בין גמר דין למיתתה אבל נתלשה לאחר מיתה אסור השער מפאת איסור הנאה של מת ואם כן אף שהרמב"ם מתיר שער המת מ"מ רבו החולקים עליו והם גדולי רבותינו הרשב"א והרמב"ן ואולם הרשד"ם חלק י"ד סימן ק"כ רצה לומר ולצדד דהאי דמתיר הרמב"ם שער המת היינו מן התורה אבל מדרבנן מודה הרמב"ם דאסור והכ"מ שם במקומו רוצה נמי לומר דהרמב"ם מודה דשער המת אסור בהנאה והא דכתב הרמב"ם חוץ משערו היינו אם תלי' בסיכתא וכן כתב בספרו בית יוסף בסימן שמ"ט הן אמת שהרמב"ם (פרק י"ב מהל' סנהדרין הל' ד') כתב בפי' האשה שנהרגת מותר להנות משערה ומפשטן של הדברים שבשער עצמה איירי ולא שתלי' בסיכתא וכן נמי משמע שאפילו מדרבנן מותר דהרי אמר ומותר ליהנות משערה והכ"מ כ' בהלכה זו וז"ל וכל אשה שתיהרג מותר להנות משערה שם במשנה ובגמ' מפרש טעמא עייש"ה ודברים תמוהים אדרבה הא שם (היינו בעירוכין שעלה קאי בתחלת הדבור) משמע להיפך דאסור להנות משערה וכמו שמקשה הכ"מ בעצמו פי"ד מהל' אבל שהבאנו לעיל שוב ראיתי בשיורי כנה"ג בי"ד סימן שמ"ט שמרגיש בסתירת דברי הכ"מ והניח בצ"ע יעויש"ה.