תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ז סימן כ׳

עוד העלתי דרך אחר לתרץ קושי' המשנה למלך הנזכרת דהנה הר"ן פרק אע"פ חותר למצוא תרופה לשני הברייתות הללו אחת שהובא בש"ס שלנו שהגירסא בה יכול יהיה דם מהלכי שתים כו' ובספרי קתני יכול יהא בשר כו' במאי פליגי וכי לחנם נמצאו שנוים הללו והרב פר"ח י"ד סימן ע"ט כתב על רבינו הר"ן שהלך בדרך למרחוק וכל מעיין יראה שאם הר"ן הלך רחוק פרסה הוא הרחיק נדוד ולי היה נראה לומר דהני בריתות פליגי בזה דהנה וודאי אם אוחזן דבשר מן החי אף באדם אסור אי אפשר לגרוס יכול בשר כו' דהא בעודו חי אסור מצד בשר מן החי ובמת הרי אסור בהנאה כמו שעומד בזה הרמב"ן והרשב"א והרא"ה והריטב"א והבאנו לעיל באריכות כל דבריהם זולת אי אמרינן דבשר עכו"ם מת מותר כהך שיטת פוסקים וכמ"ש השואל בתשובת הרשב"א ודעמי', אמנם לאחר העיון לכאורה לא אייתר לן מידי בזה על הספרי אף אם נקטי' כהך פוסקים דהא ע"כ הספרי לא איירי במת גוי דהא הספרי ק"ו נקט בידיה ומה בהמה שהקלת במגעה כו' ת"ל כו' והיינו הך יכול יהא בשר קאי על ק"ו הראשון לאסור הבשר שהוא שוה בכל והלא בגוי משפט השני של הק"ו ליתא, המשפט הראשון הוא: בהמה שהקלת במגעה ופירש"י שמטמאה מחיים כגון נדה זב ומצורע ומעתה אם נאמר דעל גוי סובב והולך נמי נאמר הכי יכול יהא בשר כו' והלא ליתא למשפט השני דאמרינן אדם שהחמרת במגעו פי' שמטמאו מחיים והא גוי אינו מטמא כלל וכלל וליתא גבי' מה"ת דין נידה זב וזבה ומצורע כמבואר ברמב"ם (פרק ט' מה"ל טומאת צרעת הלכה א' ופרק ד' מהל' איסורי ביאה הלכה ד' ופרק ה' מה"ל איסורי ביאה הלכה י"ז) וא"כ קשי' לאיזה צורך צריך קרא להתיר הבשר בשר ישראל אין בו היתר ובגוי מהיכא תיתא לאסור הא דומי' דבהמה הוא ואף לפי' רבינו חננאל שפי' הקלת במגעה דאלו נגעה הבהמה במת אינה מקבלת טומאה לטמא אחרים ואדם שנוגע במת מקבל טומאה לטמא אדם וכלים וזהו נמי דוקא בישראל ולא בגוי דגוי אינו מקבל טומאה כמבואר ברמב"ם (ה"ל טומאות מת פרק א' הלכה י"ג) שכתב וז"ל וכן העכו"ם אינו נעשה כטמא מת כו' ולא טומאת המת בלבד אלא בכל הטומאות כולן אין העכו"ם ואין הבהמה מתטמאין בה עכ"ל ואולם הר"ן והרשב"א פירשו פירש אחר והיינו בהמה שהקלת במגעה אם אדם נוגע בנבלת' אינו טמא לטמא אדם וכלים אמנם נוגע במת טמא לטמא אדם וכלים ועוד פירש הרשב"א שהנוגע בנבלת בהמה אינו טמא אלא עד הערב והנוגע בנבלת אדם טמא שבעת ימים והנה לדעת בית יוסף והגהות מיימני וספר יראים ודרכי משה סימן שע"ב דס"ל דלדעת ר"ש וכדקיימא לן דעכו"ם אינן מטמאין באוהל אפילו מגע ומשא אינן מטמאין אלא מדרבנן הרי גוי גרע מבהמה אפילו לענין זה דהנוגע בבהמה טמא טומאת ערב והנוגע בגוי אפילו טומאת ערב ליכא ומכל שכן דאינו מטמא לטמא אדם וכלים ואם כן קשי' הא ליכא ק"ו ומדרבא קיל גוי מבהמה לענין טומאה (ודוחק לומר דק"ו על מינו קאי והיינו כלל האדם וכלל בהמה בכלל אדם יש חומרת הטומאה היינו עכ"פ בישראל ובהמה אין פרט אחד שיש בו הטומאה זה דוחק גדול) אולם כל זאת לדעת ר"ש בן יוחאי דס"ל גוי אינו מטמא באוהל כמבואר ביבמות (ס' א') אבל לרשב"ג במשנה באוהלו' והובא בתוס' במקומו ובב"מ (קי"ד ב') דפליג על רשב"י וסובר גוי מטמא באוהל הוי לי' כישראל שמטמא בנגיעתו לטמא אדם וכלים ומטמא טומאת שבעה (ובאמת לפ"ז איכא עוד ק"ו אחר ומה בהמה שאינו מטמא אלא בנגיעה ואדם מטמא באוהל אלא שאין לפ' כוונ' הברייתא בזה שנקט לישנא קולא וחומרא בנגיעה עצמו החמרת במגעו והקלת במגעה) ואם כן לפי דברינו אלה יש לומר דברייתא דת"כ וברייתא שלנו בהא פליגי ברייתא דת"כ דנקט יכול יהא בשר כו' ולפי דברי הפוסקים אין לקיים דברי הברייתא אלא בבשר המת וא"כ במת גוי א"כ אתי הברייתא כרשב"ג במשנה באהלות דמת גוי מטמא כמו ישראל ולפ"ז אם אמרי' כרשב"י אי אפשר לנקוט בשר דבבשר אין נ"מ דבשר חי אסור מצד בשר מן החי ומת בישראל אסור ובגוי לא צריך קרא דליתא בק"ו ולכך ברייתא דכתובות דנקט דם ולא בשר דאית' כר' שמעון דגוי אינו מטמא באוהל ואי אפשר לנקוט בשר כמבואר עכ"פ באנו לזה דברייתא דכתובות דנקט דם ולא בשר אתי' כר"ש וע"כ ברייתא דפ' דם שחיטה לאו ר' שמעון דהא ת... י ברייתות סתרי אהדדי כמו שכתבו תוספות והבאנו לעיל ובאמת גם על תירוצא של המ"ל בזה חקרתי אלא שאי אפשר להקריב פה משום האריכות שאין נוגע לענינינו.