תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ז סימן י״ט

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ובצפיותינו ראינו שהרב משנה למלך רוצה להביא ראיה מהא דאמרינן ריש פ' דם שחיטה שומע אני אפילו דם מהלכי שתים ת"ל לעוף ולבהמה כו' אוציא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה כו' ובגמ' שם שקלי' וטרי' היכי משכחת לה שבנביל' יהיה טומאה קלה ובמת לא יהיה עומאה קלה ותי' הש"ס כיון דאיכא פחות מכזית נבלה כו' וקשה דמאי דוחקיהו אימא דמהלכי שתים אינו מטמאה עומאת אוכלין משום דאיסורי הנאה נינהו וברייתא זו ר' שמעון היא דאית לי' אסורי הנאה אינן מטמאין טומאת אוכלין וכדאמרי' בכורות (ס' ב') א"ו דהש"ס סובר דעכו"ם מותר בהנאה ומשום הכי הצרכו לחלק בין בהמה למהלכי שתים עכ"ל בקושייתו ובאמת היה נ"ל לומר דאין מכאן ראיה דע"כ האי ברייתא לאו ר"ש היא דהא תני' כתובות (ס' א') יכול יהא חלב מהלכי שתים כו' אוציא את החלב כו' ולא אוציא את הדם ת"ל זה זה טמא כו' וכתבו בתוספות דהך ברייתא פליג עם ברייתא דפ' דם שחיטה דהתם נפקא לי מלעוף ולבהמה עייש"ה והנה רש"י פי' שם בכתובי' ד"ה החמרת בחלבה כדאמרי' בבכורות (ו' ב') גמל שני פעמים חד לאסור חלבה ובתוס' פי' שם החמרת בחלבו כדדרשי' בבכורות מואת הגמל וכ' בשטה מקובצת דהיינו דתוספות דמפרשי' דלא כפירש"י דהא מאן דדריש גמל גמל שני פעמים היינו רבנן שם בבכורות והמה דרשי טמא הוא הוא טמא ואין גמל הנולד מן הפרה טמא וא"כ איך דרשי הכא טמא הוא הוא טמא ואין דם מהלכי שתי' טמא וא"ל דכולא למודי' נפקא מנה זה אי אפשר לומר דהא רש"י הביא הגירסא זה טמא וכתבו התוספות משום דס"ל לרש"י דאיצטריך לכל חד קרא אחרינא ולכך פירשו תוספות דברייתא אתיא כר"ש דדריש דחלב גמל טמא מואת הגמל עייש"ה עכ"פ מוכח דברייתא זו אתי' כר' שמעון והרי הברייתא זאת נפקא לי' דאין דם מהלכי שתים טמא מדכתיב הוא טמא וע"כ דברייתא דפ' דם שחיטה דנקט הדרשה מלעוף ולבהמה לאו ר' שמעון היא דהרי כתבו תוספות ברייתות אלו סתרות המה ומאן דמתני הא לא מתני הא.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.