ועוד נשאר לן ראיה אחת להתירא והיא ממ"ש המ"ל בסוף דבריו שם מההיא דפסק הרמב"ם (פי"ח מה"ל שבת הל' כ"ב) יעוש"ה בכל דבריו ובאשר מביא לבסוף דברי הירושלמי בשבת וכבר יצאתי בזה להתיר ראייתו במ"א בחדושיי והובא דברי בס' הורה גבר לידידינו הרב מוהר"ר בצלאל נ"י בספרו דף למ"ד ובקצור כוונתי דמן הירושלמי אין ראי' דמה שאמר תפתר במת גוי אין כוונת הירושלמי כמו שפירש המ"ל לפי שמת גוי מותר בהנאה אלא כוונת הירושלמי קאי תפתר במת גוי וגוי אינו מטמא באוהל לר"ש לפיכך לר"ש לשיטתו לא הוי הוצאה חשובה דהאי דמת הוי הוצאה חשובה דוקא לפי שמטמא באוהל ואי אפשר להסיר הטומאה אלא ע"י הוצאה גמורה ולכן נמי אין המשניות סותרין אהדדי ואף כי המתניתין בפ' כלל גדול (ע"ה ב') אמרו עוד כלל אחר כל הכש' להצניע ומצניעין כמוהו המוצי' בשבת חייב ואמרו בגמרא לאפוקי עצי אשירה ודם נדה אפ"ה המתני' שבת (צ"ג ב') דקתני את המת במטה נכון דשאני מת דטומאה חשובה דמטמאה באוהל אבל עצי עשירה ודם נדה אינו מטמאה אלא במגע ומשא ולאו הוצאה חשובה מקרי ונכון נמי פסקי הרמב"ם במה שעמד עליו המ"ל ולא צריכין למימר דבמת גוי איירי כל זה כתבתי שם באריכות ובתוס' ביאור ולא אאריך פה ולהכפיל.
תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ז סימן כ״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
