תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ז סימן י״ז

וחזיתי להרב שבות יעקב ח"ר סי' פ"ט שגגה גדולה בזה שכתב וז"ל הרי מבורר בפשיטות דעת התוספות להתיר בהנאה כל שהוא קנוי לו משא"כ באין קנוי לו ודאי דאסור בהנאה וכן מבואר שם בפסקי תוספות ודלא כברכת הזבח בפ"ח דזבחים בחידושיו שהבין מדברי תוספות דבכל ענין מת עכו"ם מותר לכן מתמי' על הש"ע עכ"ל ומלבד שאין אנכי רואה שום סברה נכונה לחלק לענין זה בין שאר גוי לעבד ונכרי הקנוי' לו דאם הטעם משום דילפי' ממרים והתם ישראלית ואם כן מאי חילוק כל לומד תורה לאמיתה בעיניו יראה ובלבבו יבין שלא עיין כלל בדברי תוספות ואגב שיטפי' כתב הדברים האלה דהתם סובב התוספות לתרץ ל"ל שור ולא אדם למעט דאם נפל לבור אין לחייב לשלם נזקו היינו דלכאורה ממעט התורה אם נפל עבד עברי או אמה העברי' לבור שכרה ישראל דאין צריך לשל' לבעליו וע"ז הקש' הא בלא"ה אין צריך לשלם דהא אין המת שלו דאסור בהנאה וע"ז תירצו הקרא אתי' למעט דאם נפל לבור עבד כנעני או נכרי הקנוי' לו בענין אחר וא"כ צריך לשלם לבעלים משא"כ נכרי שאין קנוי לישראל פטור דאינו חייב על נזק א"י ובבחינת התשלומין לבעלים נקטו עבד ונכרי הקנוי' לו ולא בבחינת היתר הנאה וראיה לזה הרי לעיל (ט' ב') ד"ה מה שאין כן כו' נקטו נמי התוספות בלשונם סה"ד וי"ל דאיצטריך שור ולא אדם לעבד שנפל לתוכו או נכרי קנוי לישראל והלא לעיל לא איירי כלל בהאי דינא של היתר וא"ה של מת אלא לענין כופר בלבד וע"ז כתבו התוספות הכי כדפרשית לעיל ולית דין צריך בשש והרב שבות יעקב אף שהי' מופלג וגדול הדור פה שגה מאוד מאוד והוי לי' לדייק ולא לשפוך סוללה על הרב ברכת הזבח ולשוי' טועה ובפרט שכמה פוסקים כתבו כן בשם התוספוס ושעוד אנכי כותב הקונטרס הזאת עיני שטות בתשובת צמח צדק וראיתי שם בהגה"ת שעשה בנו הרב מוהרי"ל בסוף הספר שכ' בההג"ה לסי' י"ג וז"ל אבל בלימוד הישיבה העלתי מתוך דברי התוספות במס' ב"ק דף יו"ד בד"ה שהשור חייב נמי מוכח דמת גוי אסור בהנאה כו' עיין שם טוב היה שתיקותו מדבורו וישיבה זו לא היה בה סמיכה כי דברי הבל המה אין בם מועיל דלמה לן לדחוקי אנפשי.