תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ד סימן כ״ה

ה, שבתי וראיתי דגם דעת רבינו תם החולק על הר"ש הזקן יש להשיא דעתו דמודה לדינו של הרשב"א הנזכר ולפענ"ד יש להוכיח כך במישור בשיטת ר"ת דמהרש"א בכתובות ס' ע"ב בתוספות ד"ה והלכתא כו' כתב דלר"ת דחולק אהר"ש הזקן לא נזכר בתוספות איך מסלק ר"ת ראיית הר"ש הזקן מהא דנתגרשה אינו כופה ותירץ מהרש"א דזה לא תיקשו לר"ת דמ"מ אסורה לינשא דגזרינן אטו לא נתגרשה ואטו מכירה דכופין אותה ועוד דאלמנה נמי לא משעבדה ואין כופין אותה להניק מכי תבעה כתובתה כו' ואפ"ה אסורה לינשא (ר"ל וע"כ נמי היינו טעמא דגזרינן אטו לא תבעה כתובתה דחייבת להניק וא"כ גם בגרושה ניגזור הכי והבן זה) עכ"ל מהרש"א ודבריו תמוהים מאוד דהלא תוך כדי דיבור שלפניו כתבו התוספות דלא שייך ליגזר הא אטו הא דא"כ תיקשי לר"נ דשרא לבי ריש גלותא וכבר הרגיש הגאון בעל פני יהושע בתמי' הזאת על מהרש"א וא"כ דנסתלקו דברי מהרש"א ז"ל קושייתו על ר"ת מהא דנתגרשה אינו כופה במ"ע והפ"י רצה לומר דכוונת ר"ת בזה היא כמ"ש הרא"ש ביבמות בפ' החולץ דנהי דאינה חייבת להניק אסורה להנשא דעי"כ יהי' חסות על בניהן להניקן וכבר זכרנו דברי הרא"ש אלה לעיל (באות ד' בד"ה או יאמר כו') רק דהפ"י בעצמו העיד שלשון ר"ת כפי מה שזכרוהו התוספות אינו סובל להעמיס בכוונתם כדברי הרא"ש והדין עמו דמלבד דסתימת לשון התוספות לא משמע הכי אף כי הראי' שהביאו משמי' דר"ת מהא דתניא ביבמות לא ישא אדם מעוברת ומניקת חבירו כו' ואחת אלמנות ואחת גרושות קאמר זה לא משמע שתהי' הכוונה כדעת הרא"ש באופן דללשון התוספות בכתובות כפי עדותו של הפ"י בעצמו עדיין דברי ר"ת מרפסין איגרי' להיות דברי מהרש"א ז"ל מופרכים כנ"ל וצ"ע.