תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ד סימן י״ז

וכל המעיין בצדק יראה ויבין דסובר השאלתות דמאי דאסרינן בנתנה בנה למניקה או גמלתו דהוא משום גזירה דאטו לא נתנה למניקה או לא גמלתו דהרי כך התחיל השאלתות בלשון אבעייתו לומר מי גזרינן הני אטו הני או לא? דבלשון הזה אין להעמיס בכוונתו כי אם דרצה לומר דמי גזרינן הני דמת או גמלתו או נתנה למניקה אטו הני דלא מת ולא גמלתו ולא נתנתו למניקה וכהס"ד דהתוספות בד"ה ואומר ר"נ כו' (דהא וודאי אין לומר בכוונתו תמסקנת התוספות במת שמא תהרגנו ובגמלתו שמא תגמלנו ובנתנה למניקה שמא תחזור בה המניקה ז"א דעל זה לא יתכן הלשון אמרו הני אטו הני וברור דכוונתו כהס"ד דהתוספות אטו לא מת ולא גמלתו ולא נתנתו למניקתו ומדוקדק לשונו הני אטו הני והבן זה) וע"ז בא הפשיטות בהשאלתות לאסור בגמלתו ונתנתו למניקה דגזרינן וא"כ דלהשאלתות באמת למסקנא גזרינן אטו כל הני וכהס"ד דהתוספות א"כ תיקשי על השאלתות קו' התוספות דא"כ איך שרא ר"נ לדבי ריש גלותא ולא גזר וצע"ג בעיני לכאורה וביותר רבתה התימא על הגאון מוהר"י פיק בשאילת שלום שלו אשר בעינא פקיחא דילי' הציץ בן החרכים על כל קוץ ותלה ועל כל השנויים שבאו בהשאלתות נגד הש"ס דידן ותמיד שקד על התוספות שהוסיף השאלתות בלשונו ואיך לא ראה וידע להרגש ולהתעורר על התחדשות הזה לאמר ראה זה דבר חדש הוא ודלא כהתוספות הנ"ל.