תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ג סימן ז׳

ברם דברים שאמרתי טעות הם אם ר"נ עבד עובדא והתיר לנשי דבי ר"ג ע"כ שיש שום אופן דלא אמרינן בזה מניקה דומי' דמעוברת ולא נמצא מפורש בש"ס אמוראי דפליגי עלי' דר"נ בזה אדרב' המעיין בסוגיא שם היא כר"נ א"כ מי יכריע כנגדו ועוד הא הרא"ש ביבמות ובכתובות פסק כר"ת אף דהש"ת הדר מטעמא דדחסא עכ"ז מעוברת ומניקה שוין מניקה דומי' דמעוברת עיין שם ומבוא גם הך דינא וכן נתנו למניקה חיישינן שמא תחזיר המניקה ונשי דר"ג שאני אלמים וחזקי' היו עיין שם וק' למה לי כולי האי תיפוק לי' מניקה דומי' דמעוברת וכן קשה להיפוך שמתיר אשה שצמקו דדיה או שפסק חלבה בחיי בעלה כו' הא מניקה דומי' דמעוברת ועיין בב"ש אה"ע סי' י"ג ס"ק כ' ועוד הר"ן וה"ה כתבו בפי' דבכל גוונא אסור ל"ש אלמנה ול"ש גרושה כי מניקה דומי' דמעוברת וכתב שכן דעת השאלתות וכ"ד הרמב"ם ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב מיהו בגרושה דוקא כשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא אי בעיא לא תינק אותו כלל אפי' בשכר עכ"ל וקשה לדידהו הא מניקה דומי' דמעוברת והרגיש בזה הלח"מ שם ולכך אני אומר נשי דר"ג שלא הניקו ונתנו תכף למנקת והיו שאננות ובוטחות שלא תהדרו (שאין לנו אתה בזה"ז כיוצא בה) או אשה אשר צמקו דדיה או פסק חלבה בחיי בעלה ושכרה מניקת וכי"ב אין להם שם מניקה כלל לומר עליה מניקה דומי' דמעוברת ודבר זה למדתי מתורת הרא"ש שכתב וז"ל והיכא שגמלתו בחיי בעלה נראה שמותר לינשא דליכא למיגזר מידי כו' וכן משמע הלשון מניקת חברו שמת בעלה שהיתה מניקתו כשמת בעלה ומטעם זה נראה להתיר אשה שדדיה צמקו עכ"ל (והגאון ב"ש סי' י"ג ס"ק כ' כתב כזה מסברא דנפשי') ולדעת הר"ן וה"ה שהבאיתי דס"ל מפורש דאמרינן מניקה דומי' דמעוברת ואפ"ה קימו וקבלו דעת הרשב"א בגרושה כ"ז שאין מכירה אינה נקראת מניקת חברו וצ"ל לדידהו אף דנקראת מניקה מניקת חברו לא נקראת לומר עליה מניקת חברו דומי' דמעוברת חברו ועיין לקמן אי"ה.