תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ג סימן ו׳

אמנם עכ"פ ק' למה יהיב הרמב"ם טעם על מעוברת לחוד וטעם על מניקות לחוד דהא מסיק בגמר' טעם אחד לשניה' דסתם מעוברת למניקה קיימא ואידחי לי' טעמא דדחסא ולמה נקט הרמב"ם טעם הדיחוי ועיין בכ"מ ולח"מ ויש"ש פ' החולץ סי' למ"ד ועיין בתשובה מהרי"ל סי' ק"ז וסי' ק"י שהוכיח מקושי' זו דלכך נקט הרמב"ם והסמ"ג טעמא דדחסא לאסור בכל ענין בין אלמנה בין גרושה בין מניקה שנתעברה בזנות כדעת ר"ת עיין שם וכ"כ ה"ה לדעת הרמב"ם וז"ל וכן גזרו חכמים שלא ישא אדם ברייתא שם והטעם מפורש בגמרא וי"מ ז"ל שהיו סוברים דדוקא במניקה אלמנה אבל אם נתגרשה כיון שהאב קיים הוא ישתדל בבנו ואינו כן דעת רבינו אלא בכל גווני אסור וכ"ד ר"א משבחא ז"ל וכן נראה מן הגמר' דמניקה דומי' דמעוברת עכ"ל וראוי לשית לב מנא לי' לה"ה ז"ל דרבינו לא ס"ל חילוק של ר"ש הזקן אי משום דאינו מחלק בכך (וכן מבואר בר"ן פ' אע"פ וז"ל לכאורה הכי משמע מדקתני בברייתא לא ישא אדם כו' סתמא קתני כל שהיא מניקת חברו ל"ש גרושה ל"ש אלמנה וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולא חילק עכ"ל) וקשה הא אין חילוק הזה בין גרושה לאלמנה נזכר בגמ' להדי' ואין דרכו של הרמב"ם להביא על ספרו מה שאינו מפורש בתלמוד להדי' אף שהדבר מוכח בראיות עצומות והעתיק לשון הברייתא כצורתה כהוייתה וצ"ל גם ה"ה הרגיש בקושי' הנ"ל למה מביא הרמב"ם טעם הנדחה בגמ' ע"כ דלא ס"ל כדעת הש"ר הזקן אלא דעת הרמב"ם כדעת ר"ת וכמהרי"ל הנ"ל ומניקה דומי' דמעוברת וכן מורים סוף דברי ה"ה ז"ל וכן נראה מן הגמ' דמניקה דומי' דמעוברת עכ"ל והיינו כדמפרש ר"ת ואמינא קצת ראי' לדבריהם דרבינו ס"ל כשטת ר"ת ומניקה דומי' דמעוברת ל"ש גרושה ל"ש אלמנה כי הנה הר"ן פ' אע"פ תמה על הרי"ף והרמב"ם שהשמיטוהו הא דר"נ דשרא להו לר"ג וכתב אפשר שהשמיטוהו משום דס"ל דוקא ר"ג דאין לנו כיוצא בו עכ"ל ותמה מורי הגאון ז"ל בנ"ב בחלק אה"ע סי' י"ג דף יו"ד ע"ד וז"ל הנה זה יתכן לתרץ דעת הרי"ף שאין דרכו להביא רק דינים הנהוגים עתה אבל לא יועיל זה לתרץ דעת הרמב"ם שזה דרכו של הרמב"ם שלא להשמיט שום דין המתבאר בש"ם בין שנוהג עתה ובין שאינו נוהג ואפי' דברים הנהוגי' במלך ישראל לבדו שבודאי אין לנו עתה כי"ב לא השמיט הרמב"ם וכן דיני קדשי' וא"כ קשה למה השמיט הרמב"ם דבר זה עיין שם ואני ראיתי לה"ה שם הל' כ"ו שהרגיש ג"כ בקושי' הר"ן הנ"ל למה השמיטוהו הרי"ף והרמב"ם וכתב וז"ל הרבינו וההלכות לא הזכירו הא דר"ג או שהם סבורים שאין הלכה או שלא אמרו אלא בדר"ג דוקא עכ"ל ודבריו צל"ע ואיך שייך לומר דהרי"ף והרמב"ם ס"ל שאין הלכ' כר"נ במקו' דלא מצינו בתלמוד הסותרת הוראתו (ועיין פ' אע"פ בהר"ן שם) אמנם אם הרי"ף והרמב"ם ס"ל כשטת ר"ח אף דהדר הש"ס מטעמא דדחסא אבל מסברא לא הדר ואין חילוק בין אלמנה לגרושה כי מניקה דומי' דמעוברת א"כ מה מעוברת דאין לחלק בין ר"ג לאחרינא אף מניקת (מסוגיא דף אעפ"י דף סמ"ך ע"ב וברש"י שם משמע דר"נ לא התיר לר"ג אלא מניקת אבל מעוברת באיסור קיימא מטעם דחסא) וממילא נדחה דינו של ר"נ ויפה השמיטוהו הרי"ף והרמב"ם לשטתייהו הך חילוק דר"ג ומעתה אחרי שבארתי שגם הרי"ף והרמב"ם קיימו בהך שיטה דמניקה דומי' דמעוברת וא"כ אין חילוק בין גרושה בין אלמנה ובין נתעברה בזנות כספק מהרי"ל הנ"ל מי ימלא לבו להקל ממש נגד כל הקדמונים.