תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ג סימן כ׳

הנה פשוט מה שמקיל הרמ"א להתיר מניקת חברו אם היא מופקרת לזנות אף שאין אנו אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברו אמנם זה דומה לאמת' דפומבדית' דהוו קא עבדי בה אינשי אסורא קסבר רבינא דכופן את רבה לשחררה גיטין דף ל"ח ע"א וכ"פ הרמב"ם וש"ע י"ד סי' רס"ז סעיף ע"ט אע"ג דמשחר עבדו עובר בעשה וכן באשה שחצי' שפחה וחצי' ב"ח דמנהג הפקר נהגו בה וכפו את רבה ועשאה ב"ח כמבואר שם ובדף מ"ג ע"ב וביבמות דף ס"ו ע"א ועיין תוספות במס' שבת דף ד' ע"א ובעירובין דף ל"ב ע"ב ובגיטין דף מ"א ע"ב ובכ"מ ציינו קושית' על אשה שחצי' שפחה כו' ולא על אמת' דפומבדיתא משום דאמת' אינה אלא אליבא דרבינא משא"כ ההיא דאשה דחצי' שפחה ונהגו בה הפקר והוא אליבא דכ"ע זולת הרשב"א בחדושיו למס' שבת כ' בחציו עבד וחציו ב"ח לית בי' משום בהם תעבודו משום צד חירות שבו וההיא אמתא משום שרבים היו נכשלים בה כו' ודבריו צע"ג כאשר שמעתי גם מאת ידידי הרב נ"י זה ימים רבים בשם רבו ידידי הגאון מוהר"ל פישלש נ"י א"כ קשה מאי קא פריך שם לאביי מאשה שחצי' שפחה כו' ומאי קא דחי הכי השתא כו' תיפוק לי' דחציו ב"ח לית בה משום בהם תעבודו משא"כ באמת' דפומבדית' דיש בה עשה בהם תעבודו ס"ל לאביי משום איסור לבד לא אמרינן לאדם חטא כדי שיזכה חברו אמנם שלא לדמות חלילה הרשב"א כטועה ונעלם ממנו הסוגיא במקומו נלע"ד דאינו דומה חצי' שפחה לחציו עבד כי חציו עבד על חציו חירות שבו אין בו משום בהם תעבודו וחייב בעשה דפ"ו משא"כ בשפח' אף על צד חירות שבה אינה מחויבת בפ"ו (ועיין תוספות במס' גיטין דף מ"א ע"ב בסוף ד"ה לא) ומה דכפו אותה הוא משום דנהגו בה הפקר כמבואר בשמעתין ולאו משום פ"ו כריב"ם כמבואר שם דף מ"ג ע"ב א"כ חצי שפחה ואמתא שוין ואחרי בינותי בספרים מצאתי בחדושי מהר"מ ברבי הנדפס מחדש הרגיש בקושי' הנ"ל עייש"ה שדבריו דחוקי' ואין להאריך עכ"פ אנן פסקינן אפילו בעשה של תורה בשפחה גמורה אם נהגו בה מנהג הפקר כופין את רבה ומשחררה מכ"ש במזנה מינקת חברו דרבנן מכ"ש אם לא הניקה מעולם (ולא נעלם מעיני דברי ה"ה פ"ט מהל' עבדים דליכא עשה דד"ת והעיקר הוא משום ל"ת ל"ת להם חן ועיי' מג"א סי' צ' ס"ק למ"ד ועין מהר"י ן' לב חלק ד' ועיין ברכי יוסף א"ח סי' נ"ה ועיין בהגהות נתיב חיים סי' רס"ח ויש לי בזה פלפול ארוך והוא דרך אגב ואין לפלפל ואין למדין) ובפרט לפמ"ש בצ"צ אם הדור פרוץ אף שהיא אינה מופקרת דין אחד יש להם להקל ולענ"ד ה"ז דומה לכהן שעלתה לו יבלת דאמרינן במס' עירובין דף ק"ג ע"ב חברו חותכה לו בשיניו דקא עביד שבות כדי שיזכה חברו בעבורה עיין שם אע"ג אם חברו אינו עובד עבודה אינו עושה עבירה עכ"ז מותר לעבור על שבות דבריהם כדי לזכות את חברו מכ"ש בעובדא דידן שזכות הוא לה ומי יודע מה ילד יום כי העניות מעבירים את האדם כו' ועיין בא"ח סי' ש"ו סעיף י"ד ובאחרונים שם דוק ותשכח.