תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ג סימן כ״א

מכ"ש בנ"ד שהבועל הודה בהודאה גמורה שממנו נתעבר' להתחייב א"ע לזון את הולד שאין כאן חשש אפילו להפוסקי' באיסור דאוריית' חוששין כשם שזינתה עם זה כו' באיסור דרבנן רוב פוסקי' דל"ח ועיין ב"ש אה"ע סי' ד' ס"ק מ"ם ובסי' קנ"ד ס"ק ט"ו ותמה אני על הגאון מהרי"ו סי' ע"ג שמביא ראי' מדברי הרמב"ם מהל' יבום וש"ע סי' קנ"ו סעיף ט' מי שזינה עם אשה כו' ואמר זה העובר ממני הוא אפי' היא מודה לו ה"ז ספק חולצת כו' עיין שם מה ענין ספק יבום דאוריית' לספק מניקת חברו דרבנן יגעתי ומצאתי שכוונתי בזה למורינו הגאון שם סי' כ"ג בד"ה ומה ועיין עוד שם שאין כאן חשש תקלה כלל שיאמרו קמו רבנן במלתא כו' כי דוקא בגירושין דאיכא למיקם עלי' דמלתא שפיר אמרו דנפיק מיני' חורבא אבל במזנה אפי' חבשוהו בבית אסורים אין אפוטרופוס לעריות וא"א למיקם עלה דאסורה וליכא חשש כלל שיאמרו קמו רבנן כו' עיין שם דבריו נאמנים ונחמדים ובפי' כ' הב"ש סי' י"ג ס"ק כ"ג וז"ל אם הוא והיא מודים שזנתה עמו וממנו נתעברה תו אין חוששין שמא זינתה עם אחר עכ"ל ועתה פקח עיניך וראה אם הבועל עצמו הוא הנושא הבא לקחת אותה דיש לחוש שמא עיניו נתן בה מיקל הב"ש מכ"ש אם הוא והיא מודים שממנו הולד והבועל אומר לא חפצתי לקחתה וקבל לזון את הולד ואומר זה בני דנאמן ואין חוששין כשם שזנתה כו' ואפשר גם מהרי"ו לא החמיר אלא במקום שהבועל נשא אותה וחשש שמא עיניו נתן בה כנ"ל אבל אם הבועל אינו רוצה בה ומוד' לה שממנו נתעברה והתחייב א"ע לכל התחייבות האב לבנו בודאי נאמן כי מי פתי חסר לב יקבל על עצמו לזון בן אחר על שם בנו והוא בנו ליורשו ולהכניס עצמו לכמה ספיקי אסורי תורה ועוד אם יש לחוש שזנתה גם עם אחרים א"כ היא מופקרת לזנות ומקיל רמ"א להדי' (וכבר בארתי במקום אחר כל שנבעלה יותר מפעם אחת היא מופקרת ועיין יבמות דף ס"א ע"ב ברש"י ד"ה מופקרת ואין כאן מקומו) והדבר פשוט במקום שהבועל מודה ואינו חפץ לישאנה ונתן בני למניקת שמותרת ולא עוד אלא שתמהתי במק"א זה עשרי' וחמש שנים על הב"ש אשר החליט פסק הלכה סימן ד' ס"ק מ"א ובסימן כ"ב ס"ק ה' ובסימן ע"א ס"ק ח' בשם הריב"ש אם הוא כופר פטור אפילו משבועה ולא הביא תשובת תשב"ץ חלק שני סי' י"ט שמביא דעת הריב"ש וחולק עליו עיין שם דברים של טעם ודעת וכן משמע במהרא"י שמביא הש"ך בח"מ סי' פ"ז ס"ק נ"ה דלא כב"ש אלא שאין כאן מקומו אחרי שהבועל הודה ולא בוש והפוסקים הראשונים והאחרונים שהחמירו במזנה הוא מטעם שאין לולד אב לכפותו להחיותי והיא אינה נאמנת על שום אדם כמבואר בדבריהם והגאון בעל צ"צ הוא גדול שבמחמירי' והאריך שם בתשובה פעמים רבות וכתב כיון שאין אנו יודעים מי הוא המזנה שהרי היא אינה נאמנת לומר למי נבעלה ואין שום אדם מחויב לשכור מניקת לולד כו' וכן נראה מהרא"ש אשר בנה יסודו עליו משום שאין במזנה אב לכפותו ותחס עיני' על הולד עיין שם באופן שבעולה זו מותרת להינשא אחר לידתה לכל הפוסקים אפילו להמחמירים במזנה מקילי' בה בפרט שתנשא לבעל אחותה.