תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ג סימן י״ז

אבל אחרי שקושית מורינו הגאון ז"ל חמורה מאד כאשר סיים בעצמו ואני מתפלא על כל הראשונים והאחרונים שלא הרגישו בזה עכ"ל עניתי ואמרתי אולי אמצא חן המקום ב"ה ליישבה ובהשקפה הראשונה רציתי לומר דב"ש וב"ה ודאי לענין זמן הנקה מיירי, (והראני ידידי הרב מו"ה בצלאל נ"י שכ"כ הפ"י ובס' הפלאה) ולא לענין מניקת חברו כי גזרת מעוברת ומניקת חברו עדיין בימי ב"ש וב"ה לא גזרו כי ע"כ גזרת הבחנה שלשה חדשים וגזרת לא ישא אדם מעוברת ומניקת חברו לא בזמן אחד נגזרו והבאיתי ראי' מסוגיא דיבמות דף מ"ב ע"א דאמרו בטעמא דהבחנה ג"ח ואמר שמואל משום דכתיב להיות לך כו' והוא רק דרך אסמכתא כמ"ש הבית שמואל ורבא אמר משום שמא ישא ב"א כו' וקשה הא הטעם פשוט דבקים לי' שהיא מעוברת מסיק שם הטעם משום דחסה ומשום דמעוברת למניקה קיימא וא"כ היא גופה טעמא דהבחנה שמא מעוברת היא וחשש דחסא וחשש דאינו ממסמסא לי' ביעי וחלב ומצאתי גם מורינו הגאון ז"ל שם סי' כ"ג דף ט"ו ע"ב הרגיש בקושיא זו וגזר אומר משום קושיא זו אף אם יעלה ספק בלב הבעל אם הוא מן הראשון או ממנו שוב אין חששא דחסה ומעלי לי' ביצים וחלב עיין שם אבל לפמ"ש שגזרה לא ישא מעוברת ומניקת חברו לא נגזרו בעת שגזרו על הבחנה וגזרת הבחנה היתה קדומה א"כ יפה אמרו שמואל ורבא טעמא על הבחנה שגזרו ברישא ומצאתי סעד לדברי מהגאון בעל ברכי יוסף שנסתפק באשה שנתעברה באמבטי אם יש לה די' מעוברת ומניקת חברו ופלפול בחגיגה דף י"ד ע"ב דשאלו את בן זומא בתולה שעוברה באמבטי ותמה על הרמב"ם שהשמי' דין נתעברה באמבטי אם כשרה לכהונה ולכך קאמר דבימי ב"ז עדיין לא נגזרה על מעוברת ומניקת חברו ואחרי שנגזרה על מעוברת ומניקת חברו אין נ"מ בהא דשאלו את ב"ז ויפה השמיט הרמב"ם עייש"ה א"כ אם בימי ב"ז לא נגזרו על מניקת חברו מכ"ש בימי ב"ש וב"ה שהיו קודמים יותר בזמן ואין מקום לקושית מורינו הגאון ז"ל אבל אחרי העיון נראה שבזמן אחד גזרו על הבחנה ועל מעוברת ומניקת חברו ואי משום קושיא למה להו למיהב טעמא על הבחנה תיפוק להו דטעם פשוט שמא מעוברת היא ומשום תקנת הולד בעודה מעוברת ומניקה כבר הרגישו בזה הרמב"ן והרשב"א ביבמות במקומו וכתבו דה"מ למימר כן אלא שחששא רחוקה היא וכולי האי לא גזרו בספק מעוברת ואמרו בטעמא דעדיף טפי וכבר הביא מורינו הגאון ז"ל בעצמו דברי הרמב"ן והרשב"א שם סימן ת"י דף י"ג ע"א (גם מכאן תשובה להגאון בעל ברכי יוסף שרוצה להמציא משום סכנת הולד חששו אף חששא רחוקה וזהו דלא כהרמב"ן והרשב"א) והדרה קושית מורינו על השער.