תשובה מאהבה חלק א · חלק מ״ג סימן ט״ו

הנה הבעל צמח צדק כתב שם וזה לשונו מכל מקום משמע מדברי כלם דמזנה עדיפא מגרושה ולכל הפחות הש"ר הזקן דמתיר בגרושה מכ"ש שמתיר במזנה ולי יש שטה אחרת בזה דמשמע לי בהיפוך ואומר אני אפילו הש"ר הזקן דמתיר בגרושה כו' מודה במזנה שאסורה כו' כתב הרא"ש פרק החולץ משום שלא יבא הולד לידי סכנה והיינו משום שרוב נשים חסות על ילדיהן ומניקתן אפילו אינן משעבדות להניקן לכך אם היא אסורה לינשא לאחר ודאי היא חסה על הולד ומניקתו כו' וכיון דהכי הוא טפי אית להחמיר במזנה מבגרושה דעל כרחך לא התיר הרש"ה אלא בגרושה דאף על גב דהיא לא תניק את ולדה הרי אבי הילד קיים הוא ישכור לו מניקת כו' אבל מזנה אם תהי' מותרת להינשא כו' מי ישכור מניקת לולד דאין היא נאמנת לומר למי נבעלה שישכור מנקת לולד ולכך יש לנו לומר שאסורה לינשא ואז ודאי תהיה חסה על ולדה כו' עכ"ל המעיין בהרא"ש שם ישפוט מישרים שדברי הרא"ש לא נאמרים אלא לשטת ר"ת ולא לשטת הש"ר (ואין מן הצורך להעתיקו כי הרא"ש מצוי) גם הי' בן גילו להגאון מהרי"ל בתשובה בראיה זו שגם הוא מביא דברי הרא"ש וכ' עליו וזה לשונו הרי דתלה טעמא דר"ת בסכנה דהנשים עצמן חסות על ילדיהן ומניקתן ואם כן זנותן נמי ה"ה כו' עכ"ל משמע מה שצדר להחמיר הוא לדעת רבינו תם ואף דכתב מהרי"ל שם בסוף התשובה וזה לשונו ואפשר שהש"ר דוקא בגרושה שרי דבעל וקרובותיה שכיחי דחסו עליה וב"ד כופין לפרנס עד שש עכ"ל היא סברת עצמו ובדרך אפשר קאמר ולא כהגאון בעל צמח צדק שגזר אומר מוחלפת השטה מהגאוני' שבהגמ"ר ומסתברא מ"ש הרא"ש אלא חכמים עשו תקנה זו שלא יבא הולד לידי סכנה ורוב נשים חסות על ילדיהן כו' (מכאן תשובה לבעל ברכי יוסף שנסתפק באשה שנתעברה באמבטי אי שריא להינשא כשהיא מניקה אף על גב דמלתא דלא שכיחי ל"ג אבל טעם הגזרה משום סכנת הולד וחמירא סכנת' א"כ אף נתעברה באמבטי לא תנשא כ"ז שהיא מניקת עיין שם וק' לדבריו ל"ל להרא"ש למימר דרוב נשי' חסות כו' אפי' אם אין הרוב חסות הא חמירא סכנתא וגזרו אף משום מעוטא וי"ל ועיין לקמן אי"ה דאישתמיטתי' דברי מהרי"ו) לישנא דגמרא מסייע לי' להרא"ש סתם מעוברת למניקה קיימא ופירש"י כשתלד מניקתו עכ"ל ר"ל לכך קיימא למניקה משום דרוב נשים חסות על ילדיהן אבל הם לא דברו אלא מסתם ברוב נשים ולא כל נשים ולא במזנה עמ"ש לעיל.