תשובה מאהבה חלק א · חלק ל״א סימן ה׳

והנה ראיתי בס' דרך אני שחבר ידידי הרב הגאון מוהר"מ כ"ץ שיף נ"י ראב"ד בק"ק פפד"מ בחדושיו למס' מנחות דף למ"ד ע"א ביאור דברי תוספות במס' מגלה דף כ"א ע"ב בשם הרב הגאב"ד ור"מ בק"ק טריביטש מוהר"י סג"ל נ"י שכתבו שם ד"ה תנא כו' לכן נרא' כמו שפירש"י כו' שמתחילין מן ויעל כו' עכ"ל רבים שתו לימא לפי הנראה מסיום דברי תוס' שמתחילין מן ויעל כו' כאלו זוהי הוכחה לפירש"י, וזה אינו דלפירש"י אף אם מתחילין מן וימת משה נמי י"ל יחיד קורא אותן ולא שנים לזה ד' ולזה ד' או לזה ה' ולזה ג' כמ"ש תוס' במנחות שם על שם רש"י וכמו שהרגיש מעלתו ויעיין במהרש"א ובס' קיקיון דיונה ובס' אלי' רבה סי' תרמ"ט ס"ק י"ז ולכך כ' בשם הראב"ד מוהר"י הנ"ל לפמ"ש הרמב"ם פי"ג מהל' תפלה הל' ו' שמנה פסוקים שבסוף התורה מותר לקרות פחות מיו"ד כו' והשיג עליו הראב"ד שהוא ענין זרות מאד והצבור היכן הלכו והכ"מ מגן בעד הרמב"ם דמשכחת לה שיהיו עשרה בבה"כ ויצא א' או שלא היו בבה"כ אלא טי"ת עכ"ל מעתה י"ל דתוספות רצו להוכיח כפירש"י דלא תימא אם בשביל קושיתם יכולין נמי להוכיח במישו' פי' הרמב"ם לזה סיימו שמתחילין מן ויעל משה אמור מעתה בשלמא לפירש"י ניחא יחיד קורא אותן שמנה פסוקי' ואי אתה רשאי לחלק אבל לפי' הרמב"ם ע"כ שהיו עשרה כאשר התחילו ויעל משה דשם בענין עשרה וכאשר התחילו ח' פסוקים הלכו מקצתן בין פסוק לפסוק וזהו ענין זרות הוא ע"כ כפירש"י עכ"ד ודברי פי חכם חן ואינם אלא לפלפול בעלמא חדא כבר בארתי שא"צ עשרה רק בהתחלת הסדר ודברי הכ"מ צל"ע כמ"ש במכתב הראשון (ואחרי אשר כתבתי המכתב הזה הראנ' לי ידידי הרב החכם השלם מוה' נפתלי הירש פאללין נ"י שבעל פר"ח בא"ח סי' הכ"ח סעיף ז' הרגיש שדברי הכ"מ צ"ע כמ"ש בדברות הראשונות אמנם מ"ש ליישב דברי הכ"מ אף ע"ז פקחתי עיני ואין הלשון של כ"מ סובלת כן כ"א להרמב"ם יעוש"ה) ועוד אם יצאו מקצתן ונשתיירו רובא אין זה בכלל ענין זרות שזכר הראב"ד אלא אם רובן יצאו כאשר דקדק בלשונו והצבור היכן הלכו ובזה מתורץ נמי מה שתמה בעל מגדול עוז על הראב"ד עד שהוא תמה על הרמב"ם יותר ה"ל לתמוה על הירושלמי לפמ"ש א"ש דבירושלמי מפורש שיצאו מקצתן ובהרמב"ם מפורש אפי' יחיד מותר לקרות אותן משמע אפי' אם יצאו טי"ת ושפיר תמה הראב"ד והצבור היכן הלכו ודברי הכ"מ שכ' שמשכחת לה שהיו עשרה ויצא א' כו' גם בזה צל"ע שהוא נגד פשט לשון הרמב"ם דמשמע אפי' יחיד יכול לקרות ואין להאריך בענינים האלה שהם חוץ למקומם ועוד חזון למועד אי"ה.