תשובה מאהבה חלק א · חלק ר״י סימן ג׳

ובכן אבוא אל הביאור מה דאיפלגו הרמב"ם והגאונים כי ז"ל הר"ן פ"ק דמגלה לענין עיירות המסופקות אם הן מו"ח מימות יב"נ או לא הורו הגאונים שהולכים אחר רוב עירות שרובן אינן מו"ח מיב"נ וקורין בהן בי"ד ועוד שאפילו תאמר שהוא ס' שקול ה"ל ס' של דבריהם ולקולא ונמצא פוטרות בשניהם ומבטל ממנו בודאי מקרא מגלה לפיכך קורא בראשון ופטור בשני ודאמרינן בגמרא טברי' והוצל שהיו קורין בי"ד וט"ו במדת חסידות היו נוהגין כן משום ספיקא דטבריא דתלי' במיגנא ומכסיא ובהוצל מפני שהיו נחלקים בקבלתן זה אומר מופקת וזה אומר אינה מוקפת והי קורין בלא ברכה דס' דבריה' לא בעי ברוכי כדאית' בפ' ב"מ אלא שראוי לברך בי"ד מפני שהולכים אחר רוב העולם והרמב"ם ז"ל כ' בפ"ה מהל' מגלה עיר שהיה ס' קורין בה בשני הימים ובליליתן אבל אין מברכין על קריאתה אלא בי"ד הואיל והיא זמן קריאה לרוב העולם עכ"ל ונראה פשוט וברור דמשמעות לשון הר"ן שהרמב"ם והגאוני' פליגי דלדעת הגאונים מה שהעיירות מסופקות קורין בט"ו אין זה אלא מדת חסידות ולדעת הרמב"ם מדינא קורין בשני ימים וכ"כ הב"י שם להדי' עיין עליו ונראה דבהא פליגי הגאונים ס"ל כדעת הראב"ד אפילו ע"א אומר מה שאכלת חלב הי' אם אחד אומר לא כי אלא שומן אכלת אין זה בכלל איקבע איסורא אלא בכלל חתיכה א' ס' חלב ס' שומן דפטור ה"ה נמי הכא אם נחלקו בקבלתן לא הוי אלא ס' דרבנן ולקולא ולכך המחמיר אינו אלא מדת חסידות והרמב"ם לטעמי' אזיל דס"ל דזה בכלל איקבע אסורא ולכך אף בדרבנן יש להחמיר בספק.