ומה שהקשה א"כ למה פוסק הרמב"ם דלא כרפרם אני תמה וכי גברא אגברא קרמית הרמב"ם סבר כיון דלא אמר רפרם שאין עו"ה כו' מצד עצמו רק מצד זאת אומרת א"כ כיון דאידחי הזאת אומרת בטל הדין שאין לנו ממק"א ראי' לומר אין עו"ה כו' ורש"י סבר שמברייתא זו שכל אחד מביא ס"ת מביתו מוכח דס"ל לברייתא זו אין עו"ה כו' והרמב"ם מפרש ברייתא זו ע"ד השני שפירש"י דהיינו שעירבו או ע"ד שפירש"י ביומא מאתמול הביאו' ועוד אפי' אם גם הרמב"ם סובר שמברייתא זו יש ראי' אפ"ה דחה זו מהלכתא מצד הראי' שהביא הרי"ף ספ"ק דביצה מדאמרי ב"ה אי אתם מודים שמערבים לגדול ביוה"כ ואם כי דברי הרי"ף ספ"ק דביצה מרפס' איגרין ויש לי בזה אריכות דברים מ"מ אם הרי"ף מחזיק זה לראי' גם הרמב"ם מחזיק זה לראי', ומה שהקשה על רפרם ממשנה דמגלה אין בין יוה"כ מלבד שאין זה קושי' הלא רפרם אמר זאת אומרת ומוכיח דין שלו מבריית' ואולי הבריית' חולקת על המשנה.
תשובה מאהבה חלק א · חלק כ״א סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.