תשובה מאהבה חלק א · חלק קפ״ב סימן ח׳

והנה על סברה זו דאליבא דריה"ג דחמץ בפסח מותר בהנאה מותר לבטל החמץ אף בפסח עצמו הסכימו גדולי זמננו ה"ה מורינו הרב בספר צל"ח ותכף בפתח דבריו על המס' כ' לריה"ג דחמץ בפסח מותר בהנאה אינו מועיל הביטול ועין בספרו פעמים רבות דלריה"ג יכול לבטל אף לאח"ז אסורו גם להרב בעל ש"א סי' ע"ז הסברה פשוטה דלריה"ג יכול לבטל אף בפסח עצמו גם הרב בעל א"ח האריך בזה פעמים אין מספר בסברות שונות ובונים בניני' נפלאים תחתים שנים ושלישים וכלם כאחד הרגישו בקושיא חזקה ועצומה א"כ מאי פריך התלמודא דף זי"ן ע"א והתני' הי' יושב בבהמ"ד ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו אחד שבת ואחד י"ט כו' דלמא האי תנא כריה"ג מצי מבטל לי' אפילו בי"ט ועיין דבריהם בארוכה ולולי דמסתפינה דמחכו עלי רבותי הייתי אומר דאף לריה"ג אינו יכול לבטל במועד הנה הר"ן ריש פסחי' תמה אם הביטול משום הפקר וכי יכול אדם להפקיר ממונו בלבו הא דברים שבלב אינן דברים ועוד דבעלמא לא הוי הפקר עד דאתי לרשות הזוכה ולכך כתב הר"ן וז"ל אלא ה"ט משום דנהי דמאי דהוי ברשותי' דאיניש לא מצי מפקיר לי' הה"ג חמץ שאני לפי שאינו ברשותו של אדם אלא שעשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו ומ"ה בגלויי דעתא בעלמה דלא ניחא לי' דליהוי זכותי בגווי' כלל סגי ומהני אפי' לחמץ ידוע כו' עכ"ל ונלע"ד דאף לריה"ג אע"ג דחמץ לדידי' מותר בהנאה עכ"ז מקרי שאינו ברשותו דאינו נקרא ברשותו של אדם אלא מה שיכול אדם לעשות בו מה שלבו חפץ לכל דררי הנאה אף היתר אכילה דבר שדרכו לאכול אבל חמץ נהי דברשותי' קיימא להסיק תחת תבשילו אבל בעבור שאסור באכילה אינו ברשותי' לגמרי לכך בגלויי מלתא בעלמא דלא ניחא לי' אף בהיתר הנאה סגי וזהו מדוקדק בלשון הר"י דלא ניחא לי' דליהוי זכותא בגווי' כצ"ל וקאי אף לריה"ג דאף לדידי' מהני הביטל קודם זמן אסורא דאז חמץ ברשותי' לגמרי אף להיתר אכילה אבל משעה שאסור באכילה שוב לא עשאו הכתוב דלהוי ברשותי' לבטלי' ועיין תוס' דף כ"ח ע"ב ד"ה ר"ש אע"ג דקיימא ברשותי' לענין היתר הנאה ומעתה נסתרו כל הבנינים ואין מקום לקושייתם דלמא הברייתא ריה"ג היא הא אף לריה"ג א"י לבטל בי"ט וכן נלע"ד דמסתמא מה דאמר ר"א שני דברים אינן ברשותו של אדם חמץ משש שעות ולמעלה אף אליבא דר"י הגלילי קאמר ואין מקום לבנין א"ח ליישב דעת הרמב"ם ודעת הר"י.