תשובה מאהבה חלק א · חלק קפ״ב סימן ט׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

אכן שטת הר"י צל"ע למ"ד ביטלו ולא ביטלו לא הוי אלא בביטול בידים כגון שנטל האם על הבנים והרגה בידים הוא דלוקה אבל אם נתבטל העשה מאליה אינו לוקה א"כ גבי לאו דב"י ביטול בידים לא משכחת לן דהא אם אבדו בידים תוך הפסח הרי נתקיים העשה דקיימ"ל כחכמים דר"י ואי ישב ולא ביער החמץ כל ימות הפסח הרי לא בטלו בידים וכן הרגיש בזה בשו"ת ש"א ס"ס פ' וראיתי לידידי הרב החריף בספר טעם המלך ר"ל דמשכחת לה כגון שזרק החמץ לשער נהרות בלי פירור ובזה ביטול העשה בידים ולא נהירא לי אם מצד ד"ת לשאר נהרות בעי פירור ואיהו לא פירר לא ביטל בזה המ"ע מה"ת אלא הוי כמניח חמצו למקום אחר ואי הפירור מדרבנן בעלמא הרי קיים עכ"פ המ"ע מה"ת ואין זה ביטול מ"ע גם מה שרצה להמציא כבוד ידידי הרב החריף שם די"ל דמשכחת שאכל החמץ דזה בודאי איני בכלל קיום מ"ע דתשביתו כי התורה אמרה כל אוכל חמץ ונכרתה ומי עקש הזה שאמר שקיים בזה מ"ע של השבתה עיין עליו שהאריך קצת בזה גם את זה לא נהירא לי ואני הוא העקש הזה ואומר מה גם שעובר על איסור כרת עכ"ז קיים מ"ע של השבתה וכי הבא על אחת העריות האמורות בתורה לא קיים מ"ע של פ"ו ועיין בש"ע אה"ע סי' א' סעיף ו' בהגהות רמ"א ועיין היטב בתוספות במסכת סנהדרין דף נ"ט ע"ב ד"ה והא פ"ו כו' אם לא למ"ד קיימו ולא קיימו כמ"ש עכ"ז סברת הר"י קשה מאד דס"ל המשהא ע"מ לבערו אינו עובר כלל ואף אסורא ליכא וזו תימה אע"ג דקיימ"ל לאו הנל"ע אין לוקים עליו אבל אסורא מיהא איכא אע"ג דמקיים העשה לבסוף כמבואר בארוכה בדברים נאמנים ונחמדים בשו"ת ש"א סימן פ"א ועוד אני תמה דפריך הש"ס במסכת יומא דף פ"ה ע"ב על מה דתנן תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל ל"ת השתא על ל"ת מכפרת על עשה מיבעיא אר"י ה"ק על עשה ועל ל"ת שנל"ע הרי אף בלאו הנל"ע האיסור לא זז ממקומו וצריך כפרה ומאפס הפנאי לא אוכל להעמיק כעת אם הדברים נכונים אם מעט אם רב ואתה תבחר ותקרב תוכו אכול וקליפה זרוק ומ"ש המג"א לבער בשביעי ש"פ ע"י נכרי כי אז הוי משהא ע"מ לקיימו כבר חלקו עליו האחרונים עיין שו"ת ח"צ סימן פ"ו ועיין ס' א"ר סימן תמ"ו ס"ק ג' וכן אני מורה כוותייהו במשהו חמץ ועיין בס' פרי מגדים נאם ידידו הטרוד. הק' אלעזר פלעקלס.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.