תשובה מאהבה חלק א · חלק קפ״ב סימן ה׳

ובעל שער למלך כ' בשם ס' מקראי קודש דס"ל להרמב"ם דלא הוי נל"ע דלא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוי כדאמרינן מריש תמורה ואף לפמ"ש תוס' במכות דף ט"ו ע"א ד"ה תנינה דבעינן תרי לאוי סמוכי להדדי ה"נ איכא תרי לאוי סמוכים לא יראה לך שאור ולא יראה לך חמץ בפ' בא ואיסור חמץ ואיסור שאור חד הוא כמ"ש רבינו כו' הנה כבר תמה ע"ז ידידי הרב החריף נ"י בספרו טעם המלך דאין שני לאוין דבל יראה ובל ימצא סמוכי' עיי"ש ואני אומר אפילו אם יהיבנה לי' שדעת הרמב"ם אין עשה דחי תרי לאוי אפילו אינם סמוכים עכ"ז אין התירץ זה מעלה ארוכה דהא לפמ"ש הרמב"ם פ"א מהלכות תמורה דאין עשה דוחה תרי לאו ואין לוקה כ"א ארבעים כי לא נשאר רק לאו אחד וכפי הנראה מפשט לשון הרמב"ם שכ' אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא א"כ קנה חמץ כו' אבל אם הי' לו חמץ קודם הפסח אעפ"י שעבר על שני לאוין כו' משמע דלוקה על שני לאוין ולכל פחות עובר על שני לאוין ועיין בכ"מ היכא דשייכו תרווייהו עובר בשניהם ובפי' כתב הגאון בספר"ד דרך מצותיך ח"ג וז"ל וכן במה שכתב המקיים חמן ברשותו כלל בו שתי אזהרות והם לא יראה לך שאור וגו' ושאור לא ימצא בבתיהם ונמנית לשתים וכמו שפסק במנין המצות ולוקה על שתיהן וכמ"ש בפ"א מהל' חמץ ומצה דין ג' עכ"ל ואי דס"ל להרמב"ם דגם פה אמרינן דאין חד עשה עקר תרי לאוי הרי לא נשאר רק חד לאו כההיא דתמורה אם לא שנאמר דלהרמב"ם היכא דתרי לאוי סמוכים כי האי דתמורה אז לא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ונשאר לאו אחד ובמקום שאין הלאוין סמוכים כההוא דחמץ אין חד עשה עקר שום אחד מהלאוין ונשארו שניהם בתוקפם ראה זה חדש וצריך תלמוד בכמה מקומות.