וראיתי במשנה למלך שכתב והנראה דהרמב"ם דחה סוגיא דפסחים דף צ"ה ע"א מהלכה משום דהיא כלא כהלכתא במאי דקאמר דלאו דלא תוציאו הוי לאו הנל"ע וז"א דהא קיימ"ל דאם הוציאו נפסל ואסור באכילה מקרא דובשר בשדה וסמך הרמב"ם על התוספתא דקתני המשייר כו' עייש"ה ואנכי לא ידעתי מנא לי' לבעל מ"ל להמציא ולומר מדהא ליתא הא נמי ליתא וכי הני שני ענינים ערבים זה לזה בשלמא בהך דאם הוציאו שנפסל אף שהחזירו למקומו והאוכל ממנו לוקה הוא עפ"י הסוגיא דר"פ בהמה המקשה ועיין בהרמב"ם פי"א מהל' מעה"ק הל' ו' ועיין בהל' סנהדרין שם סי' ע"ד שלא התנה אלא א"כ החזירו אבל לעומת הך סוגיא דבל יראה הוי לאו הנל"ע לא מצינו כנגדה סוגיא המפורשת הסותרת אותה אם לא משמעות לשון התוספתא ואתמהה איך נניח תלמוד ערוך בעבור משמעות התוספתא.
תשובה מאהבה חלק א · חלק קפ״ב סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.