ויש שתירצו אחרי שהרמב"ם ס"ל כמ"ד קיימו ולא קיימו ועיין בהרמב"ם פט"ז הל' ד' מהל' סנהדרין ובכ"מ שם ועיין שם פי"ח הל' ב' בלח"מ ומיירי שלא קיים העשה דהיינו שלא השבית החמץ כל ימי המועד וא"כ אף שעתה אחר המועד הוא משבית החמץ אין זה בכלל עשה דהשבתה דליכא עשה זו אלא כל ימות המועד ועתה אחרי שלא קיים העשה ולא יכול לקיימה עוד ושפיר לקי וכזה נרא' דעת הח"צ בתשובותיו סי' מ"ב עיי"ש ונרא' כזה בתשובות ש"א סי' פ' אמנם מסתימת לשון הרמב"ם לא משמע לא כמר ולא כמר כל כי האי ה"ל להרמב"ם לפרש ולומר אלא א"כ קנה חמץ ולא השביתו או ולא יכל להשביתו עוד, ועוד ראיתי בהרמב"ם פי"ט מהל' סנהדרין כשמונה הלאוין שיש בהן מלקות מונה שם סי' צ"ט המקיים חמץ ברשותו וכגון שחימץ עיסתו כו' קצת משמעות לשונו שמקיים ברשותו ולא ביערו כדעת הח"צ עכ"ז אחר העיון אני נבוך בו מאד שלא התנה הרמב"ם שם הלוקח אם על בנים ולא שלח האם הממשכן חבירו בידו ולא החזיר לו העבוט וכיוצא בהן טובי באותו מקום באותו פרק ותמה אני שלא העירו בזה אין גם אחד ממפורשי האחרוני' ועיין לקמן אי"ה.
תשובה מאהבה חלק א · חלק קפ״ב סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
