תשובה מאהבה חלק א · חלק קפ״ב סימן ב׳

תשובה מה שמצאתי בקונטרסי אשר כתבתי זה שנתים ימים אודיעך ישמע חכם ויוסיף לקח הנה הרמב"ם פ"א מהל' חמץ דין כ' וז"ל אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא א"כ קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה בו מעשה אבל אם הי' לו חמץ קודם פסח ובא הפסח ולא ביערו אלא הניחו ברשותו אעפ"י שעבר על שני לאוין אינו לוקה מן התורה מפני שלא עשה מעשה כו' וכ' ה"ה אעפ"י שעבר על שני לאוין כו' אינו לוקה כו' מבואר במכות ובהרבה מקומות שלאו שאב"מ אין לוקין עליו ובתוספתא המשייר חמץ בפסח והמקיים בכלאים אינו לוקה עכ"ל וכ' הרב החסיד מוהר"ש אבוהב בס' דב"ש סי' ל"ח וז"ל משמע בהדיא דאם עשה מעשה וחימצו בידים לוקה ואנן מלישנא דגמר' פסחים מי שהיה טמא דף צ"ה ע"א איפכא שמעינן לה דליכא מלקות כלל בלאו דבל יראה ובל ימצא משום דהוי לאו הנל"ע דהוא בעמוד והשבת כל ימות המועד כדפירש"י והתוספת הכריחו אותו כך התם מלישנא דגמרא וגם בפ' כל שעה דף כ"ט ע"ב ולא מצינו לאמורא דפליג אההיא סוגיא דסתמא דתלמודה ומידי חקירותי על הקושי' הזה בקשתי ליישב הרמב"ם על איזה מציאות שיוכל לעבור עליו ולא יוכל לקיים העשה דבכגון זו קרינן עלי' ביטלו ולא קיימו כההוא דשלוח הקן במס' חולין ואמרתי היכי דעייל בשביעי של פסח וקנה בו ביום מן הנכרי שאי אפשר לקיים בו מצות שרפה עכ"ל ראיתי בהגהות בעל משנה למלך שתמה עליו אמאי הוצרך לאוקמי דחל שביעי של פסח בשבת הא אף בחול אסור לשורפו עיי"ש ולענ"ד משום הא לא ארי' דבהבערה דעת כל הפוסקי' שוין דאמרינן מתוך לשטת הרמב"ם ועיין בה"ה פ"א מהל' י"ט ופ"נ מהל' חמץ סוף הלכה ח' ועיי"ש בהגמיי"נ אות ט' ובכ"מ שם ויותר מרווח נלע"ד ע"פ מ"ש המ"א שם וז"ל מיהו בתוס' פסחים דף ה' ע"ב משמע דמותר לשרפו בי"ט כיון שיש מצוה בשריפתו מקרי צורך היום וצ"ל כהס"ד דאך ביום הראשון תשביתו היינו בי"ט אבל למסקנא ביום הראשון היינו מערב י"ט א"כ אסור לשרפו בי"ט עכ"ל פי' לדבריו דתוס' לא כתבו כן אלא לס"ד דה"א דאך ביום הראשון תשביתו הוא בי"ט עצמו א"כ מצות הביעור הוא לצורך היום אבל למסקנא דאך ביום הראשון תשביתו מיירי בערב י"ט וא"כ איך שייך לומר בזה שהוא צורך היום הא קיום המצוה הי' זמנו מערב י"ט ותדע שכן הוא דהא מסיק הש"ס שם וש"מ לא אמרינן מתוך כו' וקשה לדידן דקיימ"ל דאמרינן מתוך כו' מדוע אסור לשרוף החמץ בי"ט ע"כ משום דאין מצותו בו ביום בשרפה ואין זה בכלל מתוך כו' שאין זה צורך היום כ"ז בחמץ שהי' ברשותו ושביטל מעי"ט אבל זה שקנה מנכרי חמץ בי"ט אפשר לומר שבי"ט מצות שרפה צורך היום מקרי ומותר לשרפו מפאת מתוך כו' (כדעת הר"ר יחיאל שמביא הטור ועיין תשובות הרשב"א סי' ע"א ועיין תשובות ב"ח סי' קכ"ד שדעת הרמב"ם כן ועיין פר"ח ר"ס תמ"ו) ולכך הוכרח בעל דב"ש לאוקמי בשביעי של פסח שחל בשבת אלא שדבריו צל"ע כמו שאבאר בסמוך אף לשטת תשובות ח"צ ובעל שאגת ארי'.