תשובה מאהבה חלק א · חלק קפ״א סימן ה׳

אמנם עדיין צריכין להתיישב דהרי גם דגן שנטבע אינו ודאי חמץ גמור אלא מן הסתם כיון דמינח נייחי כו' וז"ל הרשב"א בתשובה ולא דמי לארבא דטבעה בחישתא דהכל טבעו במים וכל שטובע במים מן הסתם שותה בו ויש בו להחמיץ ועיין בס' ב"ח ר"ס תס"ז וכן מבואר הדבר להדי' בסימן תס"ז במג"א ס"ק י"ב אפי' מינת נייחא אינו אלא ספק עיי"ש א"כ מנלן להחמיר בספק חמץ שעבור עליו הפסח אמנם מסתבר שאין לחלק בין ספק ולפמ"ש בירושלמי ומובא בפ"י בפי' טעמא דר"ש דקנס דלמא אתי לאערומי ולשוהה עד אחר הפסח ואין חילוק בזה בין ודאי לספק וכ"ז דוקא בדגן שנטבע כו' אבל בלתיתא דאינו אלא חומרא דמתיבתא צריך תלמוד ואפילו בקמח מן השוק בעצמו שהחמיר המג"א בסי' תנ"ג סק"ח האחרונים שדי בי' נרגא וחילקו בין קמחא דעיירות לקמחא דכפרים ועיין בס' ח"י בארוכה ס"ק ט"ז והסכים עמו גיסו בס' א"ר וגם הגאון מהור"ש שפירא זצללה"ה הורא פ"א פה פראג שהי' שעת הדחק לקנות קמח מן השוק וכ' בעל ח"י בגדר האפשר שהי' באופן הנ"ל וסיים ואין להחמיר נגד משמעות פוסקי' הראשונים והאחרונים כו' עכ"ל ובאמת הראי' שמביא המג"א מת"ה שמחזיקי' הסולת לחמץ גמור כו' יש לפקפק קצת הנה המג"א השמיט סלת נקיה שזכר הת"ה שם סי' קי"ט הסולת נקי' ואפשר שהוא אותו קמח שעושין הרוכלין וקורין קראפט מעהל שזכר מהרי"ל והובא בח"י שם כ"ז לטנין קמח בי"ט אבל לענין קנסא מצאתי מפורש בא"ר שם ס"ק י"ב וז"ל ואף דאין להקל בקמח כלל מ"מ אפשר לסמוך בה"מ כשכבר שהה למכרן לנכרים כיון שאינו אלא משום קנסא כו' עכ"ל והשתא אם אפילו בסולת הקיל שאין בו משום קנסא מכ"ש במי הריפות ומכ"ש במקום שמכר לנכרי כעובדא שלפנינו וגדולה מזו מצאתי בא"ר סי' תנ"ג ס"ק ב' וז"צ שמעתי שהתיר זקני הגאון ז"ל אחד ששכח ושהה גרויפן למוכרן לנכרי ולכאורה תמוה ואפשר שמשום שמדינה דש"ס לתיתה מותר דעבד ואפי' בשעורין כל שלא נתבקעו כו' עכ"ל הן אמת ראיתי בספר ח"י ס"ס ק"ח וז"ל מיני הריפות שקורין גרויפן כו' אסור להשהותן כמ"ש המג"א לפי שמלחלחין אותם במים קודם כתישה וכפי מה ששמעתי שמיד אחר שנתלחלחו במים מיד כותשין אותם וניתז ממנו הסובין ואבק קמח נמצא שהוא חמץ גמור ואם עבר עליו הפסח אסורין ומ"ש גיסי הרב בספר א"ז שהתיר זקנו הגאון למכרם לנכרי עכ"ל כבר הייתי נושא ונותן עמו בדין זה ואמר שהוא עמד ג"כ על החקירה שהוא חמץ גמור והשומע שמע וטעה עכ"ל נפלאתי מאד איך גזר אומר שגיסו בעל א"ז חזר מהוראה ואמר שהוא חמץ גמור הא כל הולך ישר ישפוט בצדק שלא חזר מהוראה זו כי בספרו א"ר אשר חבר אח"פ ושם לא הניח דבר קטן וגדל כל נשימה ונשימה מספר ח"ו אשר חבר גיסו ז"ל והוראה זו בעצמה מביאה שנית וקבעה להלכה ולמעשה ולא עוד אלא שהוסיף על מה שכתב בס' א"ז ולכאורה תמוה ואפשר משום דמדינה דש"ס לתיתא מותר כו' והעתקתי לשונו לעיל ולא חש לקמחא שזכר בעל ח"י ועוד הא אפי' בקמח סולת כבר כתבתי בעבר ושהה שאין בזה משום קנסה ועוד מה שחשש עפ"י שמועה שמיד אחר שנתלחלחו במים מיד כותשין וניתז סובין ואבק קמח מה יענה הרב על לשון הרמב"ם פ"ה מהל' חו"מ מל' זי"ן החיטים מותר לבלול אותן במים כדי להסיר הסובין וטוחנין אותו מיד כו' ועוד אם חש לקמחא שניתז לא הי' לנו לאסור כל הריפות הי' לו להוראות בהשלכת הנאת איסור לים המלח או למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו והרבה יש לי לפלפל בזה אלא שהזמן קצר ועיין בפתיחה להגאון בעל פרי מגדי' בהל' פסח בחלק שלישי פרק שלישי עיי"ש גם הי' לו להצטרף דעת העיטור שמביא הטור ס"ס תמ"ח חמץ של ישראל שבטלו ועבר עליו הפסח אסור באכילה ומותר בהנאה גם יש לי לפלפל שלאו כל הריפות שוות ובדעבד יש להקל בשעורין יותר מחטים יעיין ב"י סי' תס"ז אלא שאין הזמן מסכים עמדי עכ"פ על הוראות הגאון מוהר"ש זצצלה"ה בענין הריפות אין לפקפק כלל.