יען ראיתי בסדר היום ומביאו בעל אלי' רבא וז"ל גרויפן אסור להשהותן שעשויין משעורין ונותנין במים להסיר קליפתן והוא לתיתה עכ"ל עכ"ז לא אדע אם מפאת חומרת הגאונים שאין אנו בקיאים בלתיתה לקנס אחר הפסח אם עבר ושהוי בשוגג ואם אסור להשהותן מצד ספק דלא מצינו היתר שיהה אלא בס"ס כמו דגן שהי' מונח בעלי' שזכר רמ"א סימן תס"ז סעיף ב' בהג"ה אבל אין בזה משום קנסא אחר המועד ונלע"ד קצת ראי' לזה מש"ע סימן תס"ז ס"ב דגן זה שנטבע בנהר או שנפל עליו מים אעפ"י שלא נתבקע אסור דכיון דמינח במיא אתי לידי חימוץ עכ"ל הנה לכאורה צל"ע הא לכל הפוסקי' דגן שנטבע בנהר חמיר מלתיתא יעיין שם בב"י ובט"ז ס"ק ג' ובפר"ח א"כ כל דין זה היא משנה שא"צ הא כבר כ' המחבר סימן תנ"ג סעיף ה' האידנא אסור ללתות בין חטים כו' א"כ השתא לתיתה אסורה דגן שנטבע בנהר דמינח נייחי מיבעיא ע"כ צ"ל זהו ההפרש ביניהם דלתיתא אינו איסור מצד עצמו אלא מחסרון הבקיאות ודי באיסור שיהה בפסח אבל אם עבר ושהה אין בזה משום קנסא משא"כ דגן שנטבע בנהר דייק המחבר כיון דמינח נייתי אתי לידי חימוץ ואסור מצד עצמו אף אם עבר ושהה.
תשובה מאהבה חלק א · חלק קפ״א סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.