תשובה מאהבה חלק א · חלק קפ״א סימן ג׳

הנה המג"א בסימן תנ"ג סס"ק ב' כ' וז"ל ופשוט דכל מיני הריפות העשוים מה' מינים אסור להשהותן שמלחלחין במים קודם כתישה עכ"ל ופשוט מה שמלחלחין במים אינו כ"כ כמו הלתיתא כי הלתיתא פי' הר"ן במס' פסחים דף מ"ם ע"א בסוגיא דאין לותתין שעורין בפסח דרכן הי' לרחצן היטב מפני העפר ואבק שעליהם ולדעת הרמב"ם פ"ה הל' ו' מהל' חו"מ פי' אין בוללין במים עיי"ש ולדעת הערוך לתת שרי' עכ"פ בין כלם הלתיתה גרועה מהלחלח במים בעלמא עכ"ז אי לאו דשדרו ממתיבת' שאין אנו בקיאי' בלתיתא הי' שרי לה בחטי כמ"ש הרי"ף והרא"ש שם ואיך נחמיר ולאסור להשהות בלחלחת דבר מועט וצ"ל דס"ל דליתא הוא ג"כ דבר מועט כדעת הרא"מ שמביא הגמיי"נ פ"ה מהל' חו"מ סימן ו' וגם ה"ה שם הל' זי"ן כ' וי"מ שהלתיתא מים מעוטים שאינם באים לידי חימוץ (אבל סיים שם ודברי רבינו עיקר) אבל לקנס בשביל זה אם עבר ושגג והשהה (אותן הריפות שלא הי' להו לא רחיצה כדעת הר"ן ולא שרי' כדעת הערוך ולא בלילה כדעת הרמב"ם רק היו מלחלחין אותן) עד אחר הפסח להשליכן לנהר את זה לא ידעתי מכ"ש בעובדא דידן שמכר לנכרי אלא שמכר באיסור אח"ז אסורו כדבעינן למימר קמן אי"ה.