תשובה מאהבה חלק א · חלק קפ״א סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

הנה המג"א בסימן תנ"ג סס"ק ב' כ' וז"ל ופשוט דכל מיני הריפות העשוים מה' מינים אסור להשהותן שמלחלחין במים קודם כתישה עכ"ל ופשוט מה שמלחלחין במים אינו כ"כ כמו הלתיתא כי הלתיתא פי' הר"ן במס' פסחים דף מ"ם ע"א בסוגיא דאין לותתין שעורין בפסח דרכן הי' לרחצן היטב מפני העפר ואבק שעליהם ולדעת הרמב"ם פ"ה הל' ו' מהל' חו"מ פי' אין בוללין במים עיי"ש ולדעת הערוך לתת שרי' עכ"פ בין כלם הלתיתה גרועה מהלחלח במים בעלמא עכ"ז אי לאו דשדרו ממתיבת' שאין אנו בקיאי' בלתיתא הי' שרי לה בחטי כמ"ש הרי"ף והרא"ש שם ואיך נחמיר ולאסור להשהות בלחלחת דבר מועט וצ"ל דס"ל דליתא הוא ג"כ דבר מועט כדעת הרא"מ שמביא הגמיי"נ פ"ה מהל' חו"מ סימן ו' וגם ה"ה שם הל' זי"ן כ' וי"מ שהלתיתא מים מעוטים שאינם באים לידי חימוץ (אבל סיים שם ודברי רבינו עיקר) אבל לקנס בשביל זה אם עבר ושגג והשהה (אותן הריפות שלא הי' להו לא רחיצה כדעת הר"ן ולא שרי' כדעת הערוך ולא בלילה כדעת הרמב"ם רק היו מלחלחין אותן) עד אחר הפסח להשליכן לנהר את זה לא ידעתי מכ"ש בעובדא דידן שמכר לנכרי אלא שמכר באיסור אח"ז אסורו כדבעינן למימר קמן אי"ה.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.