תשובה מאהבה חלק א · חלק קע״ז סימן ד׳

וכן ראיתי להרשב"א בחדושיו על מס' חולין דההיא סוגיא אתי כאמימר דאמר שילהי ע"א דמעות בנכרי אינן קונות וקיימ"ל כוותי' והלכך אי לאו גברא אלמא הוא הא לא קני ואינו שותף בה ואסור מדרבנן קאמר וכאותה שאמרו בפסחי' בעירו חמירא דבני חילא דאילו מתבד או מגנב ברשותייכו קאי ה"ל כדידכו כו' עכ"ל וזהו לשטת הרמב"ם דהך תשלומין דבני חילא שלא עפ"י הדין אלא מחמת אלמת ולא כשטת הראב"ד שזהו אחריות מן הדין מפאת חוק המלכות ועיין בש"ע א"ח סי' ת"מ וא"כ אם מחמת אלמת אעפ"י שאינו עפ"י הדין ה"ל חמצו של ישראל ה"נ לענין בכור בעבור אלמותו ה"ל ולד של נכרי ופטור מן הבכורה וא"ל דשאני חמץ דריבה הכתוב משום דלא ימצא כדמסיק שם כמ"ש בעל מ"ב סי' ל"ה ובעל עה"ג סי' ק"ב דהא הרשב"א דימה הך דחולין להך דבני חילא וצל"ע ואף שעדיין יש לעקש ולומר לחומר בעלמא מדרבנן החמירו ולא לפטור מן הבכורה ולא כבעל צ"צ וכמ"ש יען כבר מבואר בפסקי מהרא"י סי' ק"ל בשם תוס' כל מה דאית לי' לנכרי צד זכי' באת"ל בגזל פטור בבכורה עיי"ש וגם בעל מ"ב דעתו נוטה להקל וכתב מאי איכפת לי' לנכרי בדין שלנו רק בדיניהם ודינא דמלכותא דינא והוי שפיר יד נכרי באמצע ומביא ג"כ דעת מהרא"י אלא שלא מלאו לבו להקל לסמוך על מהרא"י בעבור שכתב כן בשם תוס' דפרק איזהו נשך ואיהו לא מצא רמז בתוס' (בשביל הא לא אריא כדאי מהרא"י להעיד ולהראשונים הי' מצוי הרבה תוס' שאנץ ואינו מצוי בידינו ורוב תוס' שלנו הוא תוס' טו"ך) דרך כלל מה שמצאו פלפול בגמרא קראו תוספות גם בשו"ת עה"ג סי' ק"ב צרד להקל אם נמוסיהם כדאים להפקיע מידי בכורה וכתב שכן משמע בתשובות הרמ"א סי' פ"ז ומביא תשובות מהר"מ מינץ שכתב שאין המנהג שנהגו תגרי נכרי' מועיל להפקיע קדושת בכור דאל"כ למה הצריך מהר"מ כסף ומשיכה לאפוקי נפשי' מפלוגתא הא מנהג נכרים בכל המקומות מי שנותן אפילו פרוטה על המקח קונה בו אפי' זהוב כו' וכתב עליו אין ראיותו מכרעת כלל במקום שכתב הרמ"א בתשובה משמע שלא היו נוהגין כן גם אפשר לחלק בין מנהג שנהגו התגרים ביניהם ובין מה שפסק עפ"י דתיהם ונמוסהם ושקיל וטרי אין ולאו ורפיא בידי' ועיין בק"א לבן המחבר בעל צ"צ.